בתקופה האחרונה ניצב משרד הבריאות בפני בעיה לא פשוטה: תחרות קשה בין קופות החולים על העברת מבוטחים ביניהן, כשבתווך נמצאים הרופאים. כלל ידוע הוא שהמבוטחים או החולים נאמנים בראש ובראשונה לרופא האישי שלהם, ובעיקר לרופא המשפחה ורופא הילדים. אם הרופא יעבור קופה, חלק לא קטן מהחולים ינהר אחריו. יתרה מכך, במגזרים מסוימים קיימת תופעת החמולה או העדר - ו"קבלני חולים" יכולים להעביר מבוטחים רבים מקופה לקופה. במערכת הבריאות זוכרים היטב את המעבר של כ–17 אלף מבוטחים בירושלים מקופה לקופה.

גם מבקר המדינה נדרש לבעיה זו, והציע את הצעותיו. לכאורה, זוהי בעיה מוגדרת המחייבת גם תשובה ברורה. מכיוון שהמניע העיקרי להעברה בלתי חוקית של מבוטחים הוא כלכלי, משרד הבריאות יכול לפתור את הבעיה על ידי הטלת קנס משמעותי על קופה שעברה על החוק, למשל 10 מיליון שקלים - ובא לציון גואל. ואולם מכיוון שאנחנו חיים במדינה קטנה מוקפת אויבים, ומשום שאנחנו אומת היי־טק, הרי שהפתרונות שלנו יצירתיים גם בתחום הבריאות. משרד הבריאות ושר הבריאות, יעקב ליצמן, מציעים שתי דרכים לפתרון הבעיה - האחת במישור המבוטחים והשנייה מתמקדת ברופאים.

באשר למבוטחים, משרד הבריאות מציע להקשות על המעבר שלהם בין קופות החולים. במקום שיוכלו לדלג בין הקופות שש פעמים בשנה, ויוכלו לעבור בקלות אונליין - ההצעה היא להפחית את מספר הפעמים שמבוטח יוכל לעבור בשנה, ולאפשר מעבר אך ורק באמצעות בנק הדואר. באופן זה, לתפישת משרד הבריאות, חלק גדול מהמבוטחים לא יעברו מקופת חולים אחת לאחרת.

אלא שבמצב זה כבר היינו - כך התנהלה המערכת בעבר, ללא אפשרות נוחה למעבר, ובעיקר ללא תחרות. וכשאין תחרות, רמת השירות יורדת. לפני כמה שנים החליט משרד הבריאות בצעד אמיץ להגביר את התחרות בין קופות החולים, ואיפשר למבוטחים לעבור ביניהן בצורה קלה. באופן טבעי, התחרות הביאה לשיפור ברמת השירות של הקופות.

ואולם מסתבר שכבר שכחנו את ההיסטוריה הקרובה, עשינו זיגזוג - וחזרנו לנקודת ההתחלה. לאור זאת, להלן הצעת ייעול שלי: לאפשר מעבר של מבוטחים רק במשרדים מיוחדים, שימוקמו בקומה עשירית בבניין ללא מעלית. בדרך זו מבוטחים לא יעברו כלל בין קופות החולים, ופקידי משרד הבריאות יוכלו לישון בשקט.

ההצעה מעניינת, אך מתאימה למשטרים אחרים. אני בטוח שבצפון קוריאה הרדיוס המוצע היה גדול יותר.

אלא שמשרד הבריאות לא הסתפק בפתרון של הקשיית המעבר, וגיבש פתרון נוסף המתייחס לרופאים. לשם גיבוש הפתרון התכנסו ארבעה מנכ"לי הקופות (שאינם רופאים) יחד עם הנהלת משרד הבריאות (שבראשה מנכ"ל שאינו רופא), והחליטו כי לתקופת ניסיון של שלושה חודשים ייאסר מעבר רופאים בין קופות ברדיוס של 30 ק"מ. ההצעה מעניינת, אך מתאימה למשטרים אחרים. אני בטוח שבצפון קוריאה הרדיוס המוצע היה גדול יותר.

ומה עם חופש העיסוק? האם הרופא קשר את גורלו עם הקופה לנצח? מה קורה אם רופאים עוברים בעצמם דירה, ורוצים להחליף בהזדמנות זאת את מקום עבודתם? זה אפשרי כמובן, בתנאי שהם אינם רופאים הקשורים לקופות החולים. כל אזור המרכז - הרצליה, רמת השרון, פתח תקוה, תל אביב, חולון, בת ים וראשון לציון - נמצא בתחום 30 הק"מ. מפתיע שרק באיחור נשמע קולה של הסתדרות הרופאים - וגם זאת ברמת נחישות בינונית בלבד.
פתרון מסוג זה טומן בחובו את ניצני הפיצוץ. הרופאים אינם האויבים, ואין לפגוע בהם כדי לפתור בעיה נלווית. יש לשתפם ולפתור יחד עמם את הבעיה, ויש לצפות מהרגולטור לפתרונות הגיוניים יותר גם בתחום הבריאות.

*פורסם לראשונה בדה מארקר