מחקר זה בחן את הקשר בין רקמת השומן הפריקרדיאלי (PAT) והיחס של רקמת השומן הפריקרדיאלית לשומן התת-עורי (SAT) עם תנגודת לאינסולין בחולים מבוגרים עם וללא סוכרת סוג 1.

הנתונים לעבודה זו נאספו מתת-מחקר של ה- Coronary Artery Calcification in Type 1 Diabetes cohort שכלל 83 משתתפים, 38 עם סוכרת סוג 1 ו-45 ללא סוכרת. עמידות לאינסולין נמדדה על ידי קלאמפ היפראינסולינמי-אאוגליקמי. בוצע שימוש ב-CT בטן על מנת למדוד רקמת שומן ויסצרלית (VAT) ו-SAT. PAT נמדד על ידי CT לבבי.

PAT והיחס בין PAT ל-SAT נמצא כגבוה יותר בגברים לעומת נשים. לאחר תקנון לדמוגרפיה, סוכרת, לחץ-דם, פרופיל שומנים, BMI, VAT ולוג היחס PAT/SAT, לוג PAT נמצא כקשור באופן חיובי עם קצב עירוי הגלוקוז (GIR) בנשים בלבד (β=3.36±1.96, p=0.097;יP עבור קשר מין= 0.055). עם זאת יחס לוג PAT/SAT נמצא כקשור באופן מובהק סטטיסטית עם ירידה ב-GIR בגברים ונשים (β=-2.08±1.03, p=0.047;יP עבור קשר מין= 0.768).

מסקנת החוקרים היא כי קיים קשר מובהק סטטיסטית בין יחס PAT/SAT לתנגודת לאינסולין שאינו תלוי ב-BMI, VAT ו-PAT. תוצאות אלו מדגישות את החשיבות של פיזור השומן בגוף ללא קשר לנפחו.

מקור: 

Alman, A.C. et al. (2017) Obesity. 25(7), 1284.