"שירותי בריאות הם דבק חברתי של הגנה על האזרחים. הם בונים סולידריות, קהילה. הם גם משנים את הדרך שבה אנשים תופשים מדינה"; כך אמר ריצ'רד הורטון, עורך כתב העת "The Lancet" בריאיון ל"דה מרקר", בהתייחסו לסיכון שבאי-השוויון שעלול להתפתח בארה"ב עם ביטול רפורמת הבריאות שיזם שם הנשיא ברק אובמה.
עוד בעניין דומה
גם מדינת ישראל הגדירה את השוויון כערך עליון במערכת הבריאות, כאשר הסעיף הפותח את חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי: "ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית".
שכיחות חולי הסוכרת בקרב האוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי נמוך עומדת על 21% לעומת 5% באוכלוסייה
לצערנו, בפועל, מדינת ישראל אינה מממשת סעיף זה, ולראיה בשנים האחרונות חל גידול מתמשך באי השוויון בבריאות, ועקב השלכות הגירעון התקציבי במערכת הבריאות, מספר המטופלים הפונים לרפואה הפרטית הולך ומתעצם.
אי השוויון עמו מתמודדת מערכת הבריאות בישראל קיים במדדי בריאות (ביניהם: פערים בתוחלת חיים, תמותת תינוקות); בנגישות לשירותי הבריאות (כלכלית, תרבותית, פיזית ועוד), שבאה לביטוי בין היתר בממצאי סקר "מכון ברוקדייל", לפיו כ-20% מהאוכלוסייה המוגדרת כחמישון התחתון ויתרו על טיפול רפואי בגלל זמן המתנה ו/או מחיר.
אי השוויון קיים בשימוש מופחת בפועל בשירותי בריאות, דוגמת רפואה מונעת. אנחנו יודעים למשל כי שכיחות חולי הסוכרת בקרב האוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי נמוך עומדת על 21% לעומת 5% באוכלוסייה, ועוד.
בדו"ח מבקר המדינה אשר פורסם לאחרונה מוקדש פרק שלם לנושא הטיפולים בתחום התפתחות הילד, תחום המציג פגיעה מהותית בעקרון השוויון, שכן המבוטחים עומדים בפני קשיים רבים בעת ניסיונותיהם לממש זכויותיהם בתחום זה. הכשלים המרכזיים למימוש זכויות הילדים המבוטחים הם זמני המתנה ארוכים במידה בלתי סבירה, היעדר כוח אדם מיומן ומקצועי וגובה התשלום בגין טיפול במסגרות מחוץ לקופה לעומת גובה השתתפות הקופה בהחזרים לטיפולים אילו .
המציאות בישראת יוצרת "רפואה לעשירים": משפחות היכולות להרשות לעצמן מממנות טיפולים פרטיים בעוד שמשפחות אחרות למעשה נאלצות לוותר על מימוש זכויותיהן
מחסור בכוח אדם מיומן וזמני המתנה ארוכים מאלצים משפחות רבות לוותר על זכויותיהן המוקנות להן על פי חוק, ולמעשה לממן בעצמן טיפולים פרטיים אשר עלותם עשויה להצטבר לאלפי שקלים בשנה. אלא שמשפחות שידן אינה משגת לא יכולות לממן באופן פרטי את הטיפולים ועל כן נאלצות לוותר עליהם, על כל ההשלכות הכרוכות בכך: הנצחה והעצמה של הבעיה הרפואית/התפתחותית של ילדיהן לאורך זמן, מה שלא רק יוצר תסכול אלא מקשה על ריפוי בשלבים מאוחרים יותר.
מציאות זו יוצרת "רפואה לעשירים": משפחות היכולות להרשות לעצמן מממנות טיפולים פרטיים בעוד שמשפחות אחרות למעשה נאלצות לוותר על מימוש זכויותיהן.
צמצום אי השוויון במערכת הבריאות הינו אחד האתגרים המרכזיים עמם מתמודדת מערכת הבריאות בישראל. משרד הבריאות וקופות החולים ערים ואף נערכים לכך, אך לצערנו במידה בלתי מספקת. צמצום אי השוויון חייב להיות חלק מתכנית לאומית רחבה הכוללת, בין היתר: הכרה בכך שקיימת בעיה חריפה בתחום זה המחייבת נקיטת צעדים משמעותיים, כולל "הפלייה מתקנת" גם אם משמעותה היא הקטנת ההשקעה בתחומים אחרים.
יש לפעול להרחבת פריסת שירותי בריאות במיקום גיאוגרפי זמין וקרוב ביישובים פריפריאליים, להקטנת גובה ההשתתפות העצמית של האוכלוסייה המוחלשת גם אם לשם כך יש להעלות את גובה ההשתתפות ליתר האוכלוסיה, למימוש אקטיבי של זכויות, לעידוד רפואה מונעת באוכלוסייה המוחלשת ועוד.
תפקידה של מערכת הבריאות הציבורית הינו לתקן את הבעיה הנובעת מחלוקה לא-שוויונית של משאבים. הגיע הזמן שמערכת הבריאות תפעל באופן רציני ומקיף לצמצום אי-השוויון, שכן במדינת ישראל לא יעלה על הדעת מצב בו, בשנת 2017, אנשים, ובוודאי ילדים, לא יקבלו את הטיפול הרפואי הראוי לו הם זקוקים משום שידם אינה משגת.
* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
