ערכי המוגלובין מסוכרר באנשים עם סוכרת קשורים בסיכון לדמנציה וירידה קוגניטיבית. עם זאת, התפקיד של שונות וחריגות גלוקוז בקשר זה אינה ברורה. החוקרים בחנו את הקשר בין שיאי גלוקוז באמצע החיים, שנקבעו על ידי מדידת רמות 1,5-AGי(Anhydroglucitol) עם הסיכון לדמנציה וירידה קוגניטיבית על פני 20 שנים.

בעבודה הוכללו כ-13,000 חולים ממחקר ה- Atherosclerosis Risk in Communitiesי(ARIC). דמנציה נקבעה על ידי מעקב, מבחנים ניורופסיכולוגיים, שיחות טלפון עם המשתתפים או בני משפחותיהם או קודי דמנציה בעת תמותה. תפקוד קוגניטיבי הוערך על ידי שלושה מבחנים נוירופסיכולוגיים בשלושה ביקורים על פני 20 שנים וסוכם כציון Z. החוקרים השתמשו במודל cox ובמודל הליניארי. רמות 1,5-AG עברו דיכוטומיזציה ב-10 מיקרוגרם/מ"ל ונבחנו בקטגוריות הקליניות של HbA1C.

לאחר זמן חציוני של 21 שנים, דמנציה התפתחה ב-1,105 משתתפים. בקרב אנשים עם סוכרת כל ירידה של 5 מיקרוגרם/מ"ל ב-1,5-AG העלתה את הסיכון המשוער לדמנציה ב-16% (יחס סיכונים 1.16, p=0.032). עבור ירידה קוגניטיבית בקרב משתתפים עם סוכרת ו-HbA1C≥7, לאלו עם שיאי גלוקוז הייתה ירידת ציון Z גדולה ב-0.38 לעומת אנשים ללא שיאי גלוקוז (p<0.001). החוקרים לא מצאו קשר מובהק סטטיסטית באנשים ללא סוכרת.

מסקנת החוקרים היא כי בקרב משתתפים עם סוכרת, שיאי גלוקוז הינם גורם סיכון לירידה קוגניטיבית ודמנציה. טיפול בשיאי גלוקוז בנוסף לאיזון ממוצע גלוקוז יכול להוות יעד טיפולי חשוב למניעת דמנציה.

מקור:

Rawlings, A.M. et al. (2017) Diabetes Care. 40(7), 879