מחקר ביקש לתקף את הקלסיפיקציה של עורקי הכליה על שם גרייבס ולאמת העדר קולטרלים של אספקת דם עורקית בין חלקים שונים של הכליה על מנת לשפר תוצאים ניתוחיים ותפקודיים לאחר כריתת כליה חלקית.

המחקר בוצע על 15 כליות תקינות שנלקחו משמונה גופות. כליות והשומן הפרינפרי הוסרו En Bloc עם החלק הבטני של האאורטה. בוצעה הזרקה של רזינים רדיופקיים ואקריליים לעורק הכליה בעוד שהדגימה נמצאת במים. על מנת לאתר את הסעיפים העמוקים של כלי הדם בוצעה בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת לכליות. לאחר קבלת התמונות הדגימות טופלו עם סודיום הידרוקסיד על מנת להסיר את הפרנכימה ולהוציא גלילים וסקולריים.

10 גלילים (66.6%) הדגימו חלוקה קלאסית של העורק הראשי לענף קדמי וענף אחורי בודדים. בהיבט החלוקה של כלי הדם הסגמנטליים, רק שני גלילים (13%) הראו דפוס דומה לדפוס שתואר על ידי גרייבס, המאופיין על ידי ארבעה ענפים סגמנטליים היוצאים מהעורק הקדמי (אפיקלי, עליון, אמצעי ותחתון).

ב-13 הכליות הנותרות (87%) נצפתה רשת עורקית שונה. בעשרה גלילים (80%) סגמנט בודד קיבל אספקת דם על ידי שניים או יותר ענפים היוצאים מעורק שמוביל לסגמנט אחר (אספקת דם מרובה). אספקת דם מרובה נצפתה בשלושה (20%) סגמנטים אפיקליים, חמישה (33%) סגמנטים עליונים, שישה (40%) סגמנטים אמצעיים, שבעה (47%) סגמנטים תחתונים ושני (13%) סגמנטים אחוריים.

מחקר זה מדגים כי מערכת כלי הדם של הכליה באדם שונה לעיתים קרובות ממה שתואר על ידי גרייבס. בנוסף, באחוז ניכר מהמקרים, סגמנט כלייתי בודד מקבל שניים או יותר ענפים שמקורם בכלי דם המוביל לסגמנט אחר.

מקור:

Macchi, V. et al. (2017) BJUI. 120(1), 83.