מטרת המחקר הנוכחי היתה לנתח את הקשר שבין שבריריות (frailty) והתנהגות יושבנית (sedentary behavior) ולבחון את יכולת ההבדלה של התנהגות יושבנית בסקירת שבריריות בקרב קשישים.

מחקר חתך זה התבסס על נתונים מסקר אפידמיולוגי מבוסס-אוכלוסייה בו השתתפו 316 קשישים המתגוררים בקהילה שגילם 60 ומעלה, 173 מביניהם נשים ו-143 גברים. השבריריות הוערכה לפי גרסה מותאמת של הקריטריונים שהוצעו על ידי פריד ושות' (Fried et al) בשנת 2001, אשר התבססו על נוכחות שלושה מרכיבים או יותר מהרשימה הבאה: הצטמקות, חולשה, סיבולת נמוכה/תשישות, איטיות ופעילות נמוכה. התנהגות יושבנית נקבעה על ידי השאלון הבינלאומי לפעילות גופנית (הגרסה הארוכה).

השכיחות של שבירות היתה 23.8% בקרב העונים על הסקר, ומשך הזמן של התנהגות יושבנית עמד על 6.1 ± 3.2 שעות ביום. התנהגות יושבנית נקשרה באופן חיובי ובלתי-תלוי לשבריריות (יחס הביצוע [performance ratio - PR]:י1.10, 95% רווח בר סמך: 1.02-1.19, p=0.013). עקומת ROCי(receiver operating characteristic curve) הראתה כי התנהגות יושבנית יכולה להבדיל בין קשישים שבריריים (AUC=0.66,י95% רווח בר סמך: 0.61-0.72) ונקודת החתך הטובה ביותר היתה שבע שעות ביום (רגישות: 54%; סגוליות: 75%).

שבריריות קשורה באדיקות להתנהגות יושבנית. התנהגות יושבנית עשויה לשמש כסמן בבדיקות סקר לזיהוי שבריריות בקרב קשישים המתגוררים בקהילה. ממצאי המחקר מציעים כי הפחתת משך הישיבה ביום והגברת משך הזמן לביצוע פעילות גופנית יכולים למנוע תסמונת שבריריות.

מקור: 

da Silva Coqueiro R, de Queiroz BM, Oliveira DS, das Merces MC, Oliveira Carneiro JA, Pereira R, Fernandes MH.
Cross-sectional relationships between sedentary behavior and frailty in older adults
J Sports Med Phys Fitness. 2017 Jun;57(6):825-830. doi: 10.23736/S0022-4707.16.06289-7. Epub 2016 Mar 9.
.