ד"ר רוברט שמרלינג – רופא המכהן כראש היחידה לראומטולוגיה במרכז הרפואי "בית-ישראל דיקונס", בעל ניסיון קליני של 25 שנה, המשמש גם כפרופ' בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון – מפרסם בלוג הזוכה לקהל קוראים גדול במיוחד בקהילה הרפואית בארה"ב. הבלוג שלו מתפסם באתר הרשמי של בית הספר לרפואה רב-המוניטין, ולעתים משפיע על סדר היום של הקהילה הרפואית בארה"ב.

אחד מטוריו, שזוכה לפופולריות מחודשת בימים אלה ברשתות החברתיות, הוקדש לנושא ההבדלים בין הטיפול שמעניקים רופאים גברים לטיפול שמעניקות רופאות.

בטור המדובר כותב ד"ר שמרלינג: "קראתי בחיי הרבה מחקרים רפואיים שהפתיעו אותי. קראתי דיווחים חדשותיים בתחום הרפואה שעודדו אותי ללמוד יותר; קראתי גם הרבה מאד מחקרים שפשוט עברו לי מעל לראש. נדירים מאד המחקרים שקראתי ושגרמו לי תחושת התגוננות. זה בדיוק מה שקרה כאשר קראתי את דו"ח המחקר שהופיע ב-JAMA Internal Medicine על ההבדלים בטיפול בין המגדרים".

לדברי ד"ר שמרלינג, "במחקר המדובר נמצא כי כאשר חולים מבוגרים, בגיל 65 ומעלה, מאושפזים בבתי חולים, תוצאי הטיפול בהם נוטים להיות טובים יותר אם הם מטופלים בידי רופאות ולא בידי רופאים-גברים. המחקר מצא, כי שיעור האשפוז החוזר של אותם חולים בגיל המתקדם שאכן טופלו בידי רופאות נמוך יותר מזה של קשישים שטופלו על ידי רופאים גברים. כך גם לגבי שיעורי התמותה לאחר 30 יום". לדברי ד"ר שמרלינג, למרות שההבדלים הם קטנים - הם בעלי משמעות.

ד"ר שמרלינג סבור כי הסיבה להבדלים היא שרופאות עולות על רופאים גברים במיומנויות התקשורת שלהן עם החולים והמטופלים

המחקר המצוטט ניתח נתונים לגבי כמעט 3.2 מיליון אשפוזים בבתי חולים בארה"ב – ובחן כמה מהם נזקקו לאשפוז חוזר בתוך חודש מהאשפוז הקודם, וכמה מהם מתו בתוך אותו פרק זמן.

"כאשר משווים כמה מבין החולים הקשישים הללו טופלו בידי רופאות פנימאיות וכמה בידי רופאים-גברים מגלים פער לטובת הרופאות – והגם שאיננו גדול, הוא בכל זאת נראה משמעותי", כתב ד"ר שמרילנג.

לפי המחקר, 11.07% מבין החולים הקשישים שטופלו בידי רופאות נפטרו בתוך 30 יום מהשחרור לעומת 11.49% מאלו שטופלו בידי רופאים-גברים. אשפוזים חוזרים היו בקרב 15.02% מהמקרים מבין מטופלי רופאות לעומת 15.57% אצל מטופלי רופאים-גברים. עורכי המחקר לקחו בחשבון בעת ניתוח הנתונים את חומרת המחלות של המטופלים (8 מצבי חולי שונים), וגם את מידת ההכשרה הרפואית, הגיל והניסיון הקליני של הרופאים, משני המגדרים.

"כאשר סיפרתי לבני משפחתי על הממצאים" כתב ד"ר שמרלינג, "טווח התגובות נע מ'בוודאי, הרי כל אחד יודע שאישה טובה יותר מגבר בכל דבר' (תגובת אשתי) וגם (כפי שאני הגבתי) שחייבת להיות סיבה נוספת מדוע אלו הם הממצאים".

ד"ר שמרלינג סבור כי הסיבה להבדלים היא שרופאות עולות על רופאים גברים במיומנויות התקשורת שלהן עם החולים והמטופלים. "אם רופאות משיגות תוצאות טובות יותר בטיפולים שהן מעניקות – השאלה שחייבת להישאל היא: איך הן עושות זאת?", כתב ד"ר שמרלינג.

ד"ר שמרלינג בחן מחקר נוסף בסוגיה הזאת ומצא כי רופאות, כנראה, ממלאות לעתים תכופות וטוב יותר מרופאים גברים אחר ההנחיות הקליניות. הן מתקשרות טוב יותר עם המטופלים ומשתמשות בפחות מונחים ומושגים מהז'רגון הרפואי. הן מדברות עם המטופלים ב'גובה העיניים'. יתכן שהרופאים-הגברים נוטים אולי שלא להתייחס לעומק לבעיות מסובכות של חולים קשישים. יתכן שרופאות מקשיבות למטופלים ביתר זהירות, אמר.

לדבריו, רופאות כנראה מקדישות יותר זמן למטופלים – וזה מה שמאפשר להן להבין טוב יותר את תסמיני מחלותיהם וזה מה שעוזר להן, כנראה, להיות בטוחות יותר שהמטופל הבין את ההמלצות שנתנו לו.

מחקרי המשך בנושא הזה יבחנו את אותה סוגיה לגבי מנתחים (מול מנתחות), רופאות שמתמחות במיילדות (מול רופאים בתחום הזה) וגם פסיכיאטרים. יהיה גם צורך לבחון את הסוגיה האם הבדלים ימצאו גם כשמדובר בחולים צעירים יותר בגילם, כתב ד"ר שמרלינג.