מחקרים

שינויי BMI לאחר אבלציית יוד רדיואקטיבי במחלת גרייבס

מחלת גרייבס מאופיינת על ידי גירוי יתר אוטואימוני של בלוטת התריס והינה הסיבה המובילה להיפרתיירודיזם בילדים ומתבגרים. החוקרים גילו עלייה משמעותית במשקל בשנה הראשונה לאחר טיפול עם יוד רדיואקטיבי

החוקרים ביקשו להעריך את מידת העלייה במשקל לאחר טיפול שמתרחשת בילדים בשנה הראשונה לאחר טיפול עם יוד רדיואקטיבי (RAI) במחלת גרייבס והקשר של עלייה זו עם מאפיינים קליניים.

המחקר בוצע בתבנית רטרוספקטיבית בחולים שקיבלו טיפול RAI בשנים 1998-2015. התוצא העיקרי היה שינוי ב-BMI SDSי(ΔBMI) מנתוני הבסיס ועד שנה לאחר הטיפול. בנוסף, החוקרים בחנו גורמים קליניים ספציפיים הקשורים בחולים וגורמים ביולוגיים קשורים במידת העלייה במשקל.

במחקר השתתפו 157 ילדים בגילאי 12.7±3 שנים (80% בנות). ΔBMI-SDS ממוצע היה 0.7±0.71 (p<0.001) לאחר שנה. חולים עם אובדן משקל בעת התייצגות היו עם ΔBMI-SDS גבוה יותר מאשר חולים ללא אובדן משקל (0.92 לעומת 0.56, p=0.005) בעוד שלא נצפה קשר בין השינוי ב-BMI למין, בגרות מינית, שימוש בתרופות אנטי-תריס, רקע של הפרעת קשב וריכוז או תסמונת דאון. BMI-SDS בסיסי נמצא כתואם באופן הפוך עם ΔBMI-SDS וקשר זה היה חזק יותר בזכרים. מנתוני הבסיס ועד שנה, שיעור החולים הסובלים מהשמנת יתר והשמנת יתר קשה עלה מ-9.6% ל-18.5 ומ-6.4% ל-21% בהתאמה. בתת-קבוצה של 81 חולים נמצא קשר בין זמן ההגעה לאאותירודיזם
ו- ΔBMI-SDS וקשר זה היה חזק במיוחד בבנים.

מסקנת החוקרים היא כי מספר החולים המוגדרים כסובלים מהשמנת יתר הכפיל את עצמו והסובלים מהשמנת יתר קשה שילש את עצמו בשנה הראשונה לאחר טיפול RAI עבור מחלת גרייבס. יש צורך בהתייחסות קלינית מקדימה לנושא זה בדחיפות.

מקור: 

Chen, M. et al.  (2017) International Journal of Pediatric Endocrinology.  5.
https://ijpeonline.biomedcentral.com/articles/10.1186/s13633-017-0044-z

נושאים קשורים:  מחקרים,  גרייבס,  RAI,  יוד,  מדד מסת הגוף,  השמנת יתר
תגובות