הישרדות תרופתית מוגדרת כמשך זמן הטיפול בתרופה מסוימת עד להפסקת נטילת התרופה. עדיין לא ברור כיצד משפיעה חשיפה קודמת לטיפולים מערכתיים סטנדרטיים על הישרדות תרופות ביולוגית. מחקר ישראלי חקר את שיעורי ההישרדות של תרופות ביולוגיות בקרב מטופלים עם ספחת (Psoriasis) ולזהות גורמי ניבוי המשפיעים על ההישרדות התרופתית.

ניתוחי הישרדות בוצעו לפי נתוני מטופלים עם ספחת חמורה שקיבלו טיפול עם אדאלימומאב (Adalimumab - Humira), אינפליקסימאב (Infliximab- Remicade), אטנרצפט (Etanercept - Enbrel) ואוסטקינומאב (Ustekinumab - Stelara). הנתונים נאספו ממאגר המידע של שירותי בריאות כללית.

בוצע ניתוח רב-משתנים עם תיקנון למשתנים דמוגרפיים, תסמונת מטבולית ומרכיביה, דלקת מפרקים ספחתית (Psoriatic Arthritis), העדר שימוש קודם בתרופות ביולוגיות, שימוש מקביל במתוטרקסאט (Methotrexate – Abitrexate, Metoject), אציטרטין (Acitretin - Neotigason) או ציקלוספורין (Ciclosporin – Deximune, Sandimmun neoral, Restasis) והיסטוריה של חשיפה לטיפול מערכתי סטנדרטי.

מבין 907 מטופלים שטופלו ב- 1,575 טיפולים ביולוגיים, אוסטקינומאב היה עם שיעור הישרדות גבוה יותר, באופן מובהק, בהשוואה לחוסמי TNF-α. אי-חשיפה קודמת לתרופות ביולוגיות ושימוש מקביל במתוטרקסאט יחד עם תרופה ביולוגית היו גורמי ניבוי חיוביים להישרדות תרופתית, בעוד שמין נקבה וחשיפה קודמת לטיפולים מערכתיים היו גורמי ניבוי שליליים להישרדות תרופתית. יש לציין כי לא היו זמינים נתונים לגבי חומרת ומשך מחלת הספחת במאגר הנתונים של שירותי בריאות כללית.

אוסטקינומאב הפגין שיעורי הישרדות טובים יותר בהשוואה לתרופות ביולוגיות אחרות שנבחנו במחקר זה בקרב מטופלים עם ספחת חמורה, כאשר רובם השתמשו בתרופה זו כטיפול קו-שלישי.

מקור:

Shalom G, Cohen AD, Ziv M, Eran CB, Feldhamer I, Freud T, Berman E, Oren S, Hodak E, Pavlovsky L. Biologic Drug Survival in Israeli Psoriasis PatientsJ Am Acad Dermatol. 2017 Apr;76(4):662-669.e1