מחקרים

האם ניתן למנוע דכאון ברפואה הראשונית בקהילה?

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה בחנה את היעילות של התערבות פסיכולוגית וחינוכית ברפואה הראשונית בקהילה למניעת דכאון

דיכאון (אילוסטרציה)

למרות שקיימות ראיות על היעילות של התערבות פסיכו-סוציאלית למניעת דכאון, קיים מידע מועט בלבד לגבי מניעה ברפואה הראשונית בקהילה. מחקר ביקש לבחון את היעילות של התערבות פסיכולוגית וחינוכית ברפואה הראשונית בקהילה למניעת דכאון.

החוקרים ביצעו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים אקראיים רלוונטיים, שבחנו את היעילות של התערבות פסיכולוגית וחינוכית ברפואה הראשונית בקהילה למניעת דכאון בקרב חולים ללא דכאון שפנו לרופא המשפחה. החוקרים סרקו את מאגרי המידע MEDLINE, PsycINFO, Web of Science, OpenGrey Repository, Cochrane Central Register of Controlled Trials ומאגרים נוספים עד למאי 2016. לפחות שני סוקרים העריכו באופן עצמאי את קריטריוני ההכללה, המידע שהופק והסיכון להטיות. הבדל ממוצעים מתוקנן (SMD) חושב על ידי מודל אפקטים אקראיים.

החוקרים בחרו 14 מחקרים (7,365 חולים) שענו על קריטריוני ההכללה. מתוכם 13 נכללו במטה-אנליזה. רוב ההתערבויות היו באוריינטציה קוגניטיבית-התנהגותית ורק בארבעה מחקרים הצוות שביצע את ההתערבות היה מקרב הרופאים בקהילה. ה-SMD המשוקלל שנמצא היה 0.163- (רווח בר-סמך 95%: 0.256-, 0.070- ; p=0.001). הסיכון להטיה והטרוגניות היה נמוך ולא נמצאו עדויות להטיית פרסום. מטה-רגרסיה איתרה כי אין קשר בין SMD וזמן מעקב או SMD וסיכון להטיה.

מסקנת החוקרים היא כי להתערבות פסיכולוגית וחינוכית למניעת דכאון היה אפקט קטן אך מובהק סטטיסטית. יש צורך במחקרים קליניים נוספים הכוללים טיפול אינבו על מנת לבסס ממצאים אלו.

מקור:

Conejo-Ceron, S. et al. (2017) Annals of Family Medicine.  15(3), 262.

נושאים קשורים:  מחקרים,  CBT,  טיפול קוגניטיבי-התנהגותי,  דיכאון
תגובות