מחקרים קודמים הראו כי ציספלטין פועל באופן סינרגיסטי עם רעש לגרימת אובדן שמיעה. רוב העבודות שבוצעו התמקדו בחשיפה סינרגיסטית שאירעה בסמוך זו לזו בציר הזמן. המחקר הנוכחי בחן האם בחולדות שנחשפו לציספלטין ישנה פגיעות רבה יותר לנזק שמיעתי כתוצאה מחשיפה לרעש מספר חודשים לאחר סיום החשיפה לכימותרפיה.

במחקר הוכללו 32 עכברי Fischer 344/NHsd שנחשפו לאחד מחמישה תרחישים: 1. חשיפה לציספלטין ומיד לאחר מכן כריתה של רקמה קוכלארית; 2. חשיפה לציספלטין וניטור של 20 שבועות לפני כריתה; 3. חשיפה לציספלטין ולאחר מכן חשיפה מיידית לרעש; 4. חשיפה לציספלטין וחשיפה לרעש לאחר 16 שבועות; 5. חשיפה לרעש ללא חשיפה לציספלטין.

החשיפה לציספלטין נמשכה 8 שבועות שבמהלכן הציספלטין ניתן כל שבועיים. הערכת נזרק קוכליארי בוצעה על ידי ספי תגובה אודיטורית בגזע המוח, משרעת גל P1 וספירת תאי שערה חיצוניים בנתיחה שלאחר המוות.
החשיפה לציספלטין גרמה לשינוי קל בסף התגובה או באובדן משרעת גל P1 וכמו כן לפגיעה קלה בתאי שערה חיצוניים בחצי הבזאלי של הקוכליאה. החולדות שנחשפו לרעש מיד לאחר הטיפול הראו השפעה סינרגיסטית של רעש וציספלטין. הקבוצה שנחשפה לרעש 16 שבועות לאחר ציספלטין הדגימה שינוי סף משמעותי קשה יותר ואובדן גדול יותר של תאי שערה חיצוניים מאשר מקרי ביקורת. מקרי הביקורת שנחשפו לציספלטין ובוצע אחריהם מעקב של 20 שבועות הראו שינוי סף קטן ואובדן מועט של תאי שערה אך הדגימו שינויים במשרעת גל P1 לאורך תקופת המעקב.

התוצאות מהקבוצות שנחשפו לציספלטין ולאחר מכן לרעש, בשילוב עם הממצאים מקבוצת הציספלטין ורעש בלבד, מרמזות על כך שנזק לקוכליאה כתוצאה מחשיפה לציספלטין לא היה חמור מספיק כדי לגרום לשינוי סף אך הותיר את הקוכליאה במצב של פגיעות מוגברת לפגיעה עתידית. הפגיעות המוגברת לנזק מרעש נצפתה גם בתום 16 שבועות ממתן הציספלטין.

מקור:

DeBacker, J., et al. (2017) Ear and Hearing.  38(3), 282