בשנים האחרונות פורסמו מספר מחקרים שהדגימו שיפור בהישרדות במקרי החייאה מחוץ לבית החולים, בין היתר גם כתוצאה מהתערבות עוברי אורח בהחייאה. אולם עד כה לא תוארו בצורה מספקת תוצאות ארוכות טווח בקרב מטופלים אלו.

במחקר, שהתבסס על מאגר נתונים ארצי בדנמרק, בוצעה הערכה של מטופלים אשר עברו החייאה מחוץ לבית החולים. לאורך כל שנות המחקר בוצעה השוואה של מקרי התמותה, האשפוז במוסדות סיעודיים והפגיעה המוחית כעבור שנה מהאירוע בקרב השורדים ביחס להשתתפות עוברי אורח בהחייאה.

בין השנים 2001-2012 ,תועדו 2,855 מטופלים שעברו החייאה מחוץ לבית החולים ושרדו לפחות 30 יום לאחר האירוע. ל-10.5% הייתה פגיעה מוחית או אשפוז במוסד סיעודי ו-9.7% נפטרו עד שנה מהאירוע.  מתוך מקרים אלו, 2,084 מקרי החייאה אירעו שלא בנוכחות שירותי רפואת חירום.

לאורך תקופת המחקר שיעור השתתפות עוברי אורח בהחייאה ע"י ביצוע CPR עלה במהלך התקופה מ-66.7% ל-080.6% (P<0.001), שיעור ביצוע דפיברילציה עלה מ-2.1% ל-16.8% (P<0.001), שיעור אירועי פגיעה מוחית או אשפוז במוסד סיעודי ירדו מ-10.0% ל-7.6% (P<0.001) ושיעור התמותה הכוללת ירד מ-18% ל-7.9% (P=0.002). השתתפות עוברי אורח בהחייאה במהלך ההחייאה הובילה לירידה בשיעור מקרי הנזק המוחי והאשפוז במוסד סיעודי ביחס למקרי החייאה בהם לא השתתפו עוברי אורח (יחס סיכון {hazard ratio}י0.62, רווח בר סמך של 95%: 0.47-0.82) וכן לירידה בתמותה (יחס סיכון 0.7, רווח בר סמך של 95%: 0.5-0.99). שיעורים אלו ירדו אף יותר במקרים בהם בוצעה דפיברילציה על ידי עוברי אורח.

לאור הממצאים, קובעים החוקרים כי ביצוע CPR ודפיברילציה על ידי עוברי אורח במקרי החייאה מחוץ לבית החולים הובילה לירידה במקרי התמותה, נזק מוחי ואשפוז במוסדות סיעודיים ביחס למקרי החייאה מחוץ לבית החולים בהם לא השתתפו עוברי אורח.

מקור:
Bystander Efforts and 1-Year Outcomes in Out-of-Hospital Cardiac Arrest
Kristian Kragholm, et al.
N Engl J Med 2017; 376:1737-1747May 4, 2017DOI:10.1056/NEJMoa1601891