הקשר בין BMIי(Body Mass Index) לתמותה הינו שנוי במחלוקת. מחקר חדש בוצע במטרה לחקור את הקשר בין BMI מקסימאלי לאורך 16 שנים ותמותה עוקבת.

המחקר כלל שלוש עוקבות פרוספקטיביות – Nurses Health Study I ו-II ו-Health professionals Follow-Up Study. במחקר נכללו סך הכל 225,072 גברים ונשים עם 32,571 מקרי תמותה במהלך זמן מעקב ממוצע של 12.3 שנים. נמדדו ה-BMI המקסימאלי לאורך 16 שנים ותמותה מכל הסיבות ומסיבות ספציפיות.

BMI מקסימאלי בקטגוריות משקל עודף (25.0 עד 29.9 ק"ג/מ²) [multivariate Hazard Ratio (HR) 1.06 ; 95%CI 1.03-1.08], השמנה Iי(30.0 עד 34.9 ק"ג/ מ²) (HR 1.24 ; 95%CI 1.20-1.29) והשמנה IIי(≥ 35.0 ק"ג/מ²) (HR 1.73 ; 95%CI 1.66-1.80), היו קשורות עם סיכון מוגבר לתמותה מכל הסיבות.

הדפוס של הסיכון העודף בBMI מקסימלי מעל המשקל הנורמלי נשמר לאורך חלוקה על פי מצב עישון, מין וגיל, אבל התוספת הייתה גדולה יותר בקרב צעירים מגיל 70 ומשתתפים שמעולם לא עישנו. לעומת זאת, קשר הפוך נצפה בין משקל עודף ותמותה (HR 0.96 ; 95%CI 0.94-0.99) כאשר ה-BMI הוגדר על ידי שימוש במדידה בודדת מהבסיס. עודף משקל מקסימלי היה קשור גם עם עליה בסיכון לתמותה מסיבות ספציפיות כולל תמותה מתחלואה קרדיווסקולרית ומחלת לב איסכמית.

הקשר הפרדוקסלי שנצפה בעבר בין משקל ותמותה מתהפך באנליזה המשלבת היסטוריית משקל גוף. BMI מקסימלי עשוי להיות מדידה אפקטיבית לצמצום הטיות 'כיוון הפוך' הקשורה עם מדידה בודדת של BMI  בבסיס.

מקור:
Yu E, Ley SH, Manson JE, Willett W, Satija A, Hu FB, et al. Weight History and All-Cause and Cause-Specific Mortality in Three Prospective Cohort Studies. Ann Intern Med. 2017;166:613-620. doi: 10.7326/M16-1390