מגזין

הרופאה היהודיה שקיבלה דוקטורט בגיל 102 בברלין הלכה לעולמה

ד"ר אינגה רפופורט, בת לאם יהודיה, לא קיבלה את האפשרות להגן על עבודת הדוקטורט שלה בשל חוקי הגזע בתקופת הנאצים; לפני כשנתיים הגנה עליה בהצלחה וקיבלה את התואר; בחודש שעבר הלכה לעולמה, בגיל 104

פרופ' אינגה רפפורט, מתוך עטיפת ספרה האוטוביוגרפי (צילום: יח"צ)

ד"ר אינגה רפופורט, בת לאם יהודיה, שעשתה היסטוריה בכך שקיבלה בגיל 102 את הדוקטורט שלה ברפואה לאחר שהנאצים מנעו זאת ממנה בשנות ה-30, הלכה בחודש שעבר (מארס) לעולמה, בגיל 104.

ב-9 ביוני 2015, בטקס חגיגי מיוחד שקיים בית הספר לרפואה של אוניברסיטת המבורג בגרמניה, הוסמכה רשמית אינגה סילם רפופורט (Syllm Rapoport), בת 102, לרופאה. את התואר ד"ר לרפואה מנעו ממנה הנאצים בסוף שנות ה-30, מאחר שהיתה בת לאם יהודייה.

התזה של ד"ר רפופורט, שעסקה במחלת הדיפתריה, הוגשה לשלטונות האוניברסיטה בהמבורג עוד ב-1938. האוניברסיטה, בשל חוקי הגזע הנאציים, מנעה ממנה להגן על עבודתה במבחן בעל-פה, משום שהוגדרה כ"חצי יהודייה מדרגה ראשונה". כמעט שמונה עשורים לאחר מכן, שמעו ראשי ה"יוניברסיטי קליניק" בהמבורג על מה שעולל המשטר הנאצי – והחליטו לתקן את העוול שנגרם.

פרופסור ארדון רובינשטיין, נשיא האגודה הישראלית לסוכרת, שאינגה רפופורט היא דודתו ("הסבא והסבתא שלי הם הורי בעלה") אמר ל"דוקטורס אונלי" לפני כשנתיים, כי "הסיפור פורסם בכלי תקשורת בעולם, לרבות הנחשבים ביותר כמו ה'וול-סטריט ג'ורנל' וגם בחדשות רשת NBC. מאז, ביתה של דודתי התמלא עד אפס מקום בפרחים, והיא רק אומרת שאין לה עוד כוח לכל כך הרבה עיתונאים המתדפקים כל הזמן על דלתה".

אינגה (אינגבורג) רפופורט, סיפר פרופסור רובינשטיין, קנתה לה שם עולם בנאונטולוגיה, עבדה, לימדה וחנכה סטודנטים לרפואה בברלין עד שפרשה ב-1973. מעת לעת המשיכה להרצות ולהופיע בכנסים רפואיים עד לאחר איחוד גרמניה ב-1989. לאחר שהנאצים סירבו להעניק לה את תואר הד"ר היא הצליחה להגר לארה"ב, וביצעה שם את הסטאז' וההתמחות שלה ברפואת ילדים בבית החולים בסינסינטי, שבו גם קיבלה תואר פרופסור.

פרופ' אינגה רפפורט, מתוך עטיפת ספרה האוטוביוגרפי (צילום: יח"צ)

פרופ' אינגה רפפורט, מתוך עטיפת ספרה האוטוביוגרפי (צילום: יח"צ)

אוניברסיטת המבורג, בשל חוקי הגזע הנאציים, מנעה ממנה להגן על עבודתה במבחן בעל-פה, משום שהוגדרה כ"חצי יהודייה מדרגה ראשונה"

"היא הכירה בארה"ב את מי שהיה בעלה שמואל (מיטייה) רפפורט, רופא ילדים וביוכימאי. הוא היה ככל הידוע לנו גם מועמד לפרס נובל ועל שמו 'מעגל רפפורט-לוברינג' תגלית בגלוקוליזה. לאחר מלחמת העולם השנייה נשלח על-ידי האמריקאים ליפן עקב התפרצות של מחלת ילדים. הוא גם תרם לא מעט בתחום המדעי בעת מלחמת קוריאה ואף התכבד בפרס וושינגטון. אולם משום שהיה בעל דעות שמאלניות ואוהד הקומוניזם, נפל קורבן לכל הפעילות האנטי-קומוניסטית שהתנהלה בארה"ב (המקרתיזם). ב-1952 הם עזבו את ארה"ב למזרח-ברלין והדודה שלי מונתה לראש המחלקה לנאונטולוגיה בבית החולים "שאריטה" במזרח ברלין".

על-פי חוקי מזרח-גרמניה לשעבר, פרופסוריות נדרשו לצאת לגמלאות בהגיען לגיל 60, "וזה גרם לי לבכות - כי לא רציתי לפרוש" סיפרה ד"ר רפופורט לעיתונאים לפני כשנתיים.

"בעלה הביוכימאי", הוסיף פרופסור רובינשטיין, "כתב בתוך 3 חודשים בלבד ספר עיון חשוב בתחומו, שבמשך שנים רבות שימש סטודנטים. רק ב-1977 האמריקנים התנצלו על כך שאולץ לעזוב לגרמניה בשנות ה-50". הוא מספר כי רפופורט הוזמנה לישראל כרופאה על-ידי הקיבוצים, כאשר פרצה בארץ מגפת שיתוק ילדים. "מאחר שהתמחה בנאונטולוגיה וקנתה לה שם עולמי, הגיעו רופאים מארה"ב כדי להשתלם ולהתמחות אצלה, במזרח ברלין", סיפר פרופ' רובינשטיין.

ב-13 במאי 2015, כשהיא כבר בגיל 102, עברה פרופסור רפופורט את "מבחן ההסמכה" הסופי לקבלת תואר ד"ר לרפואה על-ידי אוניברסיטת המבורג. "זה קרה", סיפר פרופסור רובינשטיין, "לאחר שדיקן הפקולטה לרפואה בהמבורג פגש במקרה עמית-מחקר וזה סיפר לו את מה שידע על הדודה שלי. בו במקום הודיע הדיקן שהתואר מגיע לה ונעשו כל הסידורים כדי שתגן על התזה שלה כנדרש על מנת לקבל רשמית את התואר שהנאצים שללו ממנה".

פרופ' רפופורט במפגש עם אחיות בקוטובס ב-1985 (מקור: ויקיפדיה)

פרופ' רפופורט במפגש עם אחיות בקוטובס ב-1985 (מקור: ויקיפדיה)

פרופ' ארדון רובינשטיין: "דיקן הפקולטה לרפואה בהמבורג פגש במקרה עמית-מחקר וזה סיפר לו את מה שידע על הדודה שלי. בו במקום הודיע הדיקן שהתואר מגיע לה"

לדבריו, ידידים סייעו לה כדי להתכונן למבחן התזה בעל-פה, מאחר שהיא כבר כבדת-ראייה וכמעט עיוורת. "הייתי מאד נרגשת במבחן ואני בטוחה שהייתי מסוגלת להצליח הרבה יותר אילו הייתי מעט יותר צעירה", אמרה באוזני הכתבים.

"מבחינתי, הכול נעשה מתוך עקרון ולא כדי להשיג תואר לעצמי", אמרה לעיתונאי גרמני. "הגנתי על התזה שלי לא למעני אלא גם למען קורבנות הנאציזם. האוניברסיטה ביקשה לתקן עוול וטעות והפגינה הרבה אורך רוח - ועל כך אני מודה לה".

לפרופסור אינגה רפופורט יש ארבעה ילדים. בת אחת היא רופאה והשאר עוסקים במתמטיקה, ביוכימיה ובת נוספת עובדת כאחות בבית חולים. את סיפור חייה הדרמטי הנציחה פרופסור רפפורט באוטוביוגרפיה My First Three Lives, שעל כריכתה מתנוססת תמונתה כשהיא מטפלת בתינוק. הופק גם סרט על קורות חייה וחיי בעלה, שזכה בפרס יורו-דוקו.

נושאים קשורים:  מגזין,  ד"ר אינגה רפופורט,  היסטוריה של הרפואה
תגובות