מטופלים נשאי HBV העוברים דיכוי חיסוני נמצאים בסיכון לרה-אקטיבציה של הנגיף. עד כה לא תוארו מחקרים פרוספקטיבים שהעריכו את שיעור הרה-אקטיבציה של נשאי HBV שהיו עם HBsAg שלילי ויהמצאות נוגדנים ל-HBc ללא עדות ל-HBV DNA בדם.
עוד בעניין דומה
במחקר פרוספקטיבי זה שפורסם ב-Hepatology העריכו החוקרים פרוספקטיבית את שיעור הרה-אקטיבציה במטופלים אלו שעברו השתלת מח עצם אוטולגית.
החוקרים עקבו אחר 62 מטופלים לאחר ההשתלה כל 4 שבועות, במשק פרק זמן חציוני של 48 שבועות. התוצא הראשוני היה רה-אקטיבציה של HBV שהוגדר כעדות להמצאות HBV DNA בדם (מעל 10 IU/ML). התוצאים המשניים היו הישרדות, שינוי בסטטוס HBsAg, שינויים באנזימי הכבד ורמות HBsAb.
שיעור ההמצאות המצטבר של HBV DNA בדם במשך שנתיים עמד על 40.8% והזמן החציוני להופעתו היה 44 שבועות (טווח של 8-100 שבועות). בניתוח רב משתנים הודגם, כי גיל מעל 50 (יחס סיכון {Hazard ratioי}8.2, P=0.004) והמצאות chronic graft vs. host diseaseי(cGVHD) (יחס סיכון 32, P=0.01) היו באסוציאציה עם רה-אקטיבציה של HBV לאחר ההשתלה.
פרמטרים קליניים אחרים, ביניהם רמת HBsAb והשינויים ברמה זו במהלך כל תקופת המעקב והסטטוס הסרולוגי של התורם, לא נמצאו כקשורים לרה-אקטיבציה של HBV.
הסיכון המצטבר לרה-אקטיבציה של HBV במטופלים מתחת לגיל 50 ללא cGVHD במשך שנתיים עמד על 5.6%, לעומת 65% בשאר המטופלים בעוקבה (P=0.004).
טיפול ב-entecavir היה מוצלח בדיכוי הרה-אקטיבציה ללא התפתחות הפטיטיס בכל החולים.
לאור הממצאים קובעים החוקרים, כי מטופלים עם HBsAG שלילי ונוגדנים כנגד HBc היו בסיכון גבוה לפתח רה-אקטיבציה של הנגיף לאחר השתלת מח עצם אלוגנאית, בפרט אלה מעל גיל 50 ועם cGVHD.