קיימים מחקרים מעטים בלבד המתארים את ההבדלים במתן אפינפרין והסיבוכים הלבביים הנגרמים מתרופה זו בין אוכלוסייה צעירה למבוגרת.

המחקר הנוכחי בוצע בתבנית עוקבה רטרוספקטיבית בשתי מחלקות לרפואה דחופה בבתי חולים עירוניים על פני תקופה של חמש שנים. במחקר נכללו מבוגרים שענו על קריטריונים שהוגדרו מראש לאנפילקסיס. חולים בני 50 שנים או יותר הוגדרו כחולים מבוגרים.

רגרסיה לוגיסטית חד-משתנית בוצעה על מנת להשוות את ההבדלים בתדירות מתן אפינפרין בין אוכלוסייה מבוגרת לצעירה. מבין המשתתפים שקיבלו אפינפרין, בוצעה השוואה של שיעור המטופלים שקיבלו מינון החורג מהמקסימום המומלץ והשוואה של שיעור המשתתפים שנצפו בהם סיבוכים קרדיווסקולריים שהוגדרו מראש. בנוסף, בוצע ריבוד של החולים על פי אופן מתן האפינפרין.

מתוך 2,995 פניות הקשורות באלרגיה, 492 חולים ענו לקריטריונים של אנפילקסיס ומתוכם 122 (24.8%) מבוגרים. חולים מבוגרים היו בעלי סיכוי נמוך יותר לקבל זריקת אפינפרין (36.1% לעומת 60.5%). מתוך החולים שקיבלו אפינפרין, חולים מבוגרים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לקבל מינון עודף של אפינפרין (7/44, 15.9% לעומת 2/225, 0.9%, יחס סיכונים לא מתוקנן- 20.7, רווח בר-סמך 95% 3.8-211.7).

ארבעה (4/44, 9.1%) חולים מבוגרים חוו סיבוכים קרדיווסקולריים לעומת 1/225 (0.4%) בקבוצה הצעירה יותר (יחס סיכונים לא מתוקנן 22.4, רווח בר-סמך 95% 2.1-1129.8).

כאשר בוצעה אנליזה של אפינפרין תוך-שרירי בלבד, לחולה אחד מתוך 31 מבוגרים היו סיבוכים קרדיווסקולריים לעומת 1/186 בקבוצת האנשים הצעירים.

מסקנת החוקרים היא, כי חולים מבוגרים עם אנפילקסיס הינם בעלי סיכוי נמוך יותר לקבל זריקת אפינפרין. אפינפרין תוך שרירי מסתמן כבטוח באוכלוסייה זו אך יש להימנע ממתן תוך ורידי של התרופה לאור הסיכון לפתח סיבוכים קרדיווסקולריים.

מקור:
Kawano , T. et al. (2017) Resuscitation. 112, 53.

http://www.resuscitationjournal.com/article/S0300-9572(17)30001-1/fulltext