השמחה על תגליתו של קונרד רנטגן ב-1895, שהראה כי ניתן לחדור את העור ולהפיק צילום של מה שאינו גלוי כלל לעין הבוחנת, הייתה גדולה. תמונת כף ידה של אשתו, בה נראו עצמות כף ידה כאילו פשטו את עורה ונשאר רק השלד הגרמי (והטבעת שענדה על ידה) עוררה את העולם הרפואי, שעד אותו יום לא היה יכול לראות את הנעשה בתוככי הגוף, אלא על ידי חתך בסכין מנתחים שהיה באותם ימים קטלני למדי. התמונה גם עוררה את בעלי חנויות הנעליים, שהציבו מכשירי ענק בחנות כך שניתן היה לראות אם הנעל לוחצת או ממש מתאימה, וסוחרים זריזים אחרים שהיו מוכנים לבצע צילום פניו של אדם, שלמעשה הראה את עצמות הגולגולת. מה יותר נאה מלתלות תמונה כזו בסלון הבית?
עוד בעניין דומה
איש לא העלה בדעתו כי קרן מסתורית כזו, שלא רואים אותה ולא חשים בה, עלולה להיות הרסנית יותר משריפה באש. מי שהמציא את נורת החשמל ואת מכשירי ההקלטה הראשונים - תומס אלווה אדיסון - החל גם בנסיונות לבניית מכשירי צילום רפואיים מבוססי קרינת האיקס, שנקראה בהמשך קרינת רנטגן על שמו של המגלה. רנטגן, אגב, סרב לקבל תמלוגים על המצאתו ונתן אותה כשי לאנושות, התמורה היחידה הייתה הנצחתו לעד וקבלת פרס הנובל ב-1901.
פיזיקאי אמריקאי בשם אליהו טומסון חשף את אצבעו משך מספר ימים לקרינת הרנטגן והראה כיצד האצבע נפגעת כאילו נחשפה ללהבה, וכך הוכיח כי יש סיכון בקרינת הרנטגן
בשנת 1896 החלו להופיע דיווחים ראשונים על סכנת החשיפה לקרני הרנטגן. יש לזכור כי צילום המתבצע כיום משך חלקי שניה היה נמשך באותם ימים זמן רב של יותר מ-30 דקות. החשיפה לא הייתה רק לחלק המצולם אלא לכל הגוף. שלא לדבר על סביבת הבדיקה: הטכנאי הראשון שבנה ובדק מכשירי רנטגן לקה בדלקת עור חריפה בשתי ידיו ולאחר ארבע שנים נפטר בשל סרטן העור. אדיסון עצמו דיווח על דלקת עיניים שלקו בה עובדיו. פיזיקאי אמריקאי בשם אליהו טומסון אף חשף את אצבעו משך מספר ימים לקרינת הרנטגן והראה כיצד האצבע נפגעת כאילו נחשפה ללהבה, וכך הוכיח כי יש סיכון בקרינת הרנטגן (בניגוד לפירסומים באותם הימים שלא תלו את סיבת הנזק בקרינה עצמה.)
קרינה רדיואקטיבית שנפלטה מהיסוד רדיום, שהודגמה על ידי מאדם קירי ובעלה, הוכחה כמסוכנת רק לאחר זמן ניכר, כאשר שמו לב כי הרדיום שהוחזק בכיס חלוק המעבדה של החוקרים גרם לדלקת עור קשה בקיר הבטן. החל בשנת 1898 החלו לצייד את מכשירי הרנטגן במערכות הגנה מפני קרינת יתר, שלא לדבר על מיגון העובדים כמו שנעשה עד היום בקרב עובדי הדימות העוטים חלוק עופרת כבד למניעת פגיעת קרינת הרנטגן, ובנוסף נושאים על גופם לוח צילום קטן הנבדק אחת למספר חודשים כדי לראות אם לא נחשפו יתר על המידה לקרינה.
כיום, אנו מודעים יותר לנזקים העלולים להיגרם מקרניים בלתי נראות. הטלפונים הניידים המוצמדים לאוזן, קרינת המחשבים ומסכי הטלוויזיה כל אלה מהווים נושאים למחקרים אפידמיולוגיים, המנסים לאבחן אם יש קשר של סיבה ומסובב בין גידולי מוח, למשל, לשימוש בטלפון אלחוטי. פסק הדין רחוק מלהיות סופי ומוחלט.
לצורך אבחון רפואי מתבצעות מדי יום אלפי חשיפות לקרני רנטגן, לגלי קול ולתהודה מגנטית
כיום, אנו מתעלמים מסכנות מוחשיות ומוכחות יותר, כמו זיהום אוויר או עישון, אבל מוכנים להילחם כנגד הצבת אנטנה בקרבת מקום למגורים. לצורך אבחון רפואי מתבצעות מדי יום אלפי חשיפות לקרני רנטגן, לגלי קול ולתהודה מגנטית וכן מוזרקים חומרים רדיואקטיביים לגופם של מטופלים.
מכוני האבחון הללו חיוניים לקביעת האבחנה ואין לתמוה על כך שהמתנה ממושכת לצורך בדיקה עלולה לגרום לאיחור אבחנתי ולכן קיצור התור לבדיקה הוא חיוני ומנסים להוסיף מכישירים מתאימים וצוותי טכנאים.
בדיקת רנטגן, מה שנקרא "צילום", עשויה להיות מורכב ממספר צילומים בהתאם לסוג הבדיקה, רמת הקרינה הנדרשת שונה גם היא בהתאם לבדיקה ורגישות לקרינה היא גבוהה יותר בילדים שעדיף, אם אין צורך חיוני חד ממשמעי, לא לצלם אותם. בדיקת ה-CT גם היא עשויה לחשוף את הנבדק לקרינה, וגם כאן המנה תלויה במספר רב של גורמים. לא רצוי לבצע בדיקה כזו בשל כל כאב גב או מסיבות מדיקו-לגאליות.
ימים יגידו אם חשיפה ממושכת לחומרי רפואה, בדיקות ותרופות עלולים לגרום לנזק בריאותי
בדיקות על-שמע, ככל הידוע לנו כיום, אינן מהוות גורם סיכון לאם ולעובר, ההמלצה היא לבצע רק את הדרוש ולהימנע מביצוע על-שמע לצורכי קבלת תמונה צבעונית עבור האלבום המשפחתי. זאת משום שתמונות על-שמע צבעוניות מופעלות באנרגיה גבוהה יותר, ואין צורך רפואי בחשיפה זו, גם אם אם לא ידוע על נזק ממנה. חלף זמן רב מאז החלו להשתמש בעל-שמע והספרות המדעית מאשרת כי לא ניצפו נזקים.
בבדיקות המבוססות על תהודה מגנטית, עיקר הסיכון נובע מהצורך בבדיקות מסוימות להזריק חומר ניגוד, כלומר תמיסה המאפשרת להדגים כלי דם או אברים בעת הבדיקה, חומר זה לעיתים מעורר תגובה אלרגית קשה ואצל מטופלים עם תיפקוד כלייתי גבולי עלול לגרום נזק נוסף. ביצוע הבדיקה הוא בסביבת שדה מגטי חזק מאוד וכל פיסת מתכת או כלי מתכתי שמוכנס בהסח הדעת לחדר הבדיקה עלול להיות קטלני כאשר הוא עלול לעוף כטיל ישר אל מרכז השדה שבו נתון הנבדק.
ימים יגידו אם חשיפה ממושכת לחומרי רפואה, בדיקות ותרופות עלולים לגרום לנזק בריאותי. בתחילה המאה הקודמת התחלואה והתמותה היו בשיעורים גבוהים ביותר. ניתוחים כמעט ולא נעשו עד לגילוי יכולת ההרדמה והשמירה מפני זיהומים. טיפולים רפואיים רבים הביאו נזקים ולא תועלת (הקזת דם, חוקנים מרובים).
כיום קיימים מנגנוני הגנה מפני שימוש בבדיקות ובמכשירים המביאים תועלת רבה אך חבוי בהם אולי נזק שאיננו יכולים להכירו. מנגנוני פיקוח ובקרה שוקלים כיום לחומרה כל הכנסת תרופה או מכשיר חדש לפני שמונחת לפני הרשות המאשרת הוכחה חד משמעית שהמכשיר בטוח לשימוש.
אולי מן הראוי לשאול את הרופא "הבדיקה הזו ממש נחוצה ומועילה?" כאשר הוא ממליץ על צילום רנטגן, ולא "אנא שלח אותי לבדיקה, אולי נמצא משהו".
* המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"