דעות

אסור להחדיר את מוסדות הדת לוועדות להפסקות הריון

לנוכח מצוקת הנשים הפונות לוועדות להפסקת הריון, חשוב להקל ולפשט את מנגנוני האישור, ולמנוע ניסיונות פוליטיים להחדיר את מוסדות הדת גם לתוך מנגנונים רפואיים מקצועיים

לעמוד בפני ועדה רפואית־מקצועית ולשקר - זו המציאות שיצרה מדינת ישראל עבור נשים שמתייצבות בפני הוועדה להפסקות הריון, ומבקשות לבצע הליך יזום של הפסקת הריון. מציאות שהיא ממד נוסף של מדיניות ה"ישראבלוף", אך הפעם בתחום הבריאות.

וכאילו שהסיטואציה שבה המדינה מכריחה נשים לשקר לא פוגענית ומעוותת מספיק, עכשיו עולה על הפרק הצעת חוק המבקשת להחמיר מצב זה. ההצעה מבקשת לצרף להרכב המקצועי של הוועדה להפסקת הריון גם איש דת (בן דתה של האשה), בטענה כי "חשוב שבנוסף לדרג המקצועי יהיה נוכח בוועדה איש דת רלוונטי לדתה של המבקשת".

"בכוחה של הצעת חוק המבקשת להוסיף איש דת לוועדה להפסקת הריון להחמיר את הסיטואציה הקשה ממילא שבה מצויות נשים המבקשות לעבור הליך זה"

בכוחה של הצעת חוק זו להחמיר את הסיטואציה הקשה ממילא שבה מצויות נשים המבקשות לעבור הליך של הפסקת הריון. היא סוללת את הדרך לכפות על נשים הפונות לוועדה עולם ערכים, שפעמים רבות כלל אינו קשור לעולמן ולאורחות חייהן. לפי ההצעה, איש דת יצטרף להרכב הקיים של הוועדה, הכולל רופא נשים, רופא מקצועי נוסף ועובד סוציאלי (נדרש שבוועדה תהיה לפחות אשה אחת), ויהווה כ-25% ממשקל הוועדה.

כבר עתה זכותה של כל אשה לפנות לאיש דת, או לכל גורם אחר, להתייעצות אישית לפני ביצוע הליך רפואי זה או אחר. עם זאת, יש הבדל מהותי בין סיטואציה שבה אשה פונה לאיש דת מרצונה, לבין הכנסת הדת ונציגיה לתוך המנגנונים המוסדיים במערכת הבריאות.

כבר כיום, הכללים שלפיהם פועלת הוועדה להפסקת הריון מפקיעים את זכותה של האשה על גופה, בניגוד גמור לעיקרון יסוד בבריאות: עקרון האוטונומיה של הפרט.

בישראל, קובע חוק העונשין מ-1977 כי הפסקת הריון תיעשה בכפוף לאישור ועדה המאושרת על ידי משרד הבריאות. הוועדה להפסקת הריון רשאית לאשר הפסקת הריון באחד מהמצבים הבאים: כשגיל האשה פחות מגיל נישואים; ההריון הוא לא מנישואים; מלאו לאישה 40 שנה ויותר; ההריון נובע מיחסים אסורים (אונס, גילוי עריות); העובר עלול להיוולד עם מום גופני או נפשי, או שהמשך ההריון עלול לסכן את חיי האשה, או לגרום לה נזק גופני או נפשי.

די להביט ברשימת הקריטריונים שמכוחם פועלת הוועדה כדי להבין שעצם רצונה המוצהר והעצמאי של אשה נשואה להפסיק את ההריון אינו מהווה שיקול או עילה. זהו הסדר דרקוני, שמאלץ נשים רבות לנקוט דרכים יצירתיות, תוך פגיעה וחשיפה עצמית לסיכונים משפטיים עתידיים, רק כדי לממש את האוטונומיה על גופן. כך למשל, אשה נשואה הנאלצת לטעון בפני הוועדה כי ההריון מקורו ביחסים מחוץ לנישואים, עשויה במקרים מסוימים למצוא עצמה בעמדת נחיתות אם בני הזוג יפנו להליך גירושין בבית הדין.

די להביט ברשימת הקריטריונים שמכוחם פועלת הוועדה כדי להבין שעצם רצונה המוצהר והעצמאי של אשה נשואה להפסיק את ההריון אינו מהווה שיקול או עילה

בפועל, ולנוכח שיעור האישורים שמעניקות הוועדות להפסקת הריון (כ-98% מסך הפניות) ההסדר המשפטי הקיים מפספס לגמרי את מטרתו (צמצום הפלות וכפועל יוצא עידוד ילודה) - ובמידה רבה כל שנותר ממנו הוא ממד הפגיעה באשה.

מכאן, ולנוכח מצוקת הנשים הפונות לוועדות להפסקת הריון, חשוב להקל ולפשט את מנגנוני האישור. כמו כן, יש למנוע ניסיונות פוליטיים להחדיר את מוסדות הדת גם לתוך מנגנונים רפואיים מקצועיים - שמקבלים החלטות מתוך שיקולים מקצועיים, רפואיים ואתיים.

* המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר"

נושאים קשורים:  דעות,  דת,  אנשי דת,  אתיקה,  הריון,  הפלה,  הוועדה להפסקת הריון
תגובות
אנונימי/ת
24.01.2017, 14:09

צריך לבטל את הדרישה החוקית לוועדות. אם יש צורך להשאיר ועדה, זה רק על מנת להבדיל בין מקרים שבמימון הסל, לכאלה שלא.