ההשפעה של טיפול קודם ב-Anti-TNF על תוצאים בעולם האמיתי של טיפול ב-Adalimumab (יומירה – Humira) בקוליטיס כיבית (Ulcerative colitis) אינה ידועה.
מחקר חדש בוצע במטרה לבדוק את ההשפעה של טיפול קודם ב-Anti-TNF על תוצאים של Adalimumab כטיפול אחזקה במטופלים עם קוליטיס כיבית. בנוסף, הוערכה היעילות של העלאת מינון של Adalimumab.
המחקר הינו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי רב-מרכזי שכלל מטופלים עם קוליטיס כרונית שנזקקו ל-Adalimumab כטיפול אחזקה. מטופלים שהפסיקו טיפול ב-Adalimumab לפני שבוע 8 של הטיפול לא נכללו במחקר.
התוצא הראשוני המשולב לבדיקת יעילות היה הסבירות המצטברת של הישרדות ללא כישלון הטיפול (Adalimumab failure-free survival) והישרדות ללא כריתת מעי גס (colectomy-free survival). בנוסף הוערך הצורך והיעילות של העלאת מינון ה-Adalimumab.
מתוך 184 מטופלים על Adalimumab כטיפול אחזקה, 116 (63%) היו בעלי שימוש קודם ב-Anti-TNF. לאחר משך מעקב חציוני של 23 חודשים (טווח בין רבעונים 13-49), 112 מטופלים (60%) שימרו תגובה קלינית ללא סטרואידים. 69 (37%) מטופלים חוו כישלון טיפול על Adalimumab ו-22 (12%) נזקקו לכריתת מעי גס.
מטופלים נאיביים ל-Anti-TNF קודם היו בעלי שיעורים מותאמים נמוכים משמעותית של כישלון טיפולי [Hazard ratio (HR) 0.65י; p<0.001], העלאת מינון Adalimumabי(HR 0.35י; p=0.002) וצורך בכריתת מעי גס (HR 0.26י; p<0.004י).
76י(41%) מטופלים נזקקו להעלאת מינון לאחר אובדן שניוני של תגובה לטיפול, ו-47% מתוכן חוו חזרה של התגובה לאחר העלאת המינון. תגובה קצרת טווח לאחר העלאת המינון זוהתה כגורם מנבא משמעותי להימנעות מכריתת מעי גס (HR 0.53י; p=0.007).
מסקנת החוקרים היתה, כי בעוקבה זו מהעולם האמיתי של מטופלים הסובלים מקוליטיס כרונית על Adalimumab כטיפול אחזקה, מטופלים נאיביים ל-Anti-TNF קודם היו בעלי תוצאים ארוכי טווח טובים משמעותית. העלאת מינון ה-Adalimumab איפשרה חזרה של תגובה לטיפול בכמעט מחצית מהמטופלים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות