מה הגישה העדיפה לטיפול במפרצת מיקוטית בטנית באבי העורקים?

כיום לא קיים מידע אמין המשווה בין גישה ניתוחית פתוחה (OR) לגישה אנדו-ווסקולרית (EVAR) לטיפול במפרצות מיקוטיות בטניות באבי העורקים (MAAA).

מחקר שבדי חדש השווה בין שתי גישות טיפוליות אלו בקבוצת משתתפים מהאוכלוסייה הכללית (population based cohort).

כלל האנשים שטופלו ל-MAAA בשבדיה בין השנים 1994-2014 זוהו במאגר המידע הווסקולרי הלאומי. המטרה המרכזית של מחקר זה הייתה להעריך שרידות לאחר תיקון MAAA באמצעות OR ו-EVAR. המטרות השניוניות היו לבדוק את שיעור הזיהומים והפרוצדורות החוזרות לאורך זמן בשתי גישות אלו.

שרידות הוערכה באמצעות מבחני Kaplan-Meier ו-Log-rank. בוצע תיקנון להבדלים בגורמי סיכון בשתי הקבוצות ובכלל זה השנה בה בוצעה ההתערבות כדי להתחשב בשוני באופן הטיפול לאורך השנים.

החוקרים זיהו 132 מטופלים (0.6% מכלל המפרצות הבטניות האאורטליות שנותחו בשבדיה). הגיל הממוצע של המטופלים היה 70 (SDי, 9.2) ו-50% התייצגו עם קרע של המפרצת. שרידות לאחר 3 חודשים הייתה 86% (95% confidence intervalי, 80%–92%), 79% לאחר שנה (72%–86%) ו-59% לאחר חמש שנים (50%-68%).

הגישה הטיפולית המועדפת השתנתה מ-OR ל-EVAR לאחר שנת 2001. (proportion EVAR 1994–2000 0%, 2001–2007 58%, 2008–2014 60%).

ניתוח פתוח בוצע ב-62 (47%) מהמטופלים: aortic resection and extra-יanatomic bypass בוצע בשבעה מטופלים, in situ reconstruction בוצע ב-50 מטופלים ו-patch plasty בוצע בשלושה מטופלים. שני מטופלים נפטרו במהלך הניתוח.

EVAR בוצע ב-70 (53%) מטופלים: EVAR סטנדרטי ב-55 מטופלים, fenestrated/branched EVAR בשמונה מטופלים ו-visceral deviation with stent grafting בשבעה מטופלים. לא נצפתה תמותה במהלך הפרוצדורה.

שרידות לאחר שלושה חודשים הייתה נמוכה יותר בקבוצת ה-OR מאשר בקבוצת ה-EVARי(74% versusי96%י, P<0.001), עם שיעורי שרידות דומים לאחר שנה (73% versusי84%, P=0.054).

לאחר תקופת מעקב חיצונית של 36 ו-41 חודשים ב-OR וב-EVAR, בהתאמה, לא נצפה הבדל בשרידות ארוכת טווח בשתי הקבוצות
(5yearsי60% versusי58%, P=0.771), בשיעור הסיבוכים כתוצאה מזיהומים (18% versusי24%, P=0.439) או בשיעור הפרוצדורות החוזרות (21% versusי 24%, P=0.650).

מסקנת החוקרים היא, כי קיימת מגמה גוברת לטפל ב-MAAA באמצעות EVARי. EVAR נמצאה כקשורה בשרידות קצרת טווח טובה יותר לעומת OR ללא עלייה בסיבוכים כתוצאה מזיהום או ביצוע פרוצדורות חוזרות.

מקור:
Sorelius, K. et al. (2016) Circulation. 134(23), 1822.