גידולי לימפומה במערות וחללי האף (Lymphomas of the sinonasal trac) שייכים למשפחה נדירה והטרוגנית של מחלות ממאירות מוצקות במערות האף ובחלל האף.
עוד בעניין דומה
בוצע מחקר סביב סדרת מקרים במרכז רפואי יחיד על מנת לאפיין את התסמינים איתם מתייצגים המטופלים, אפשרויות הטיפול והתוצאים של מטופלים הסובלים מלימפומה במערות וחללי האף.
מידע על מטופלים נאסף באופן רטרוספקטיבי ממרכז אקדמי לאונקולוגיה וצורף למאגר שהוקם על מנת לבחון את כלל תוצאי המחלות הממאירות במערות ובחללי האף.
מאפיינים דמוגרפיים של המטופלים, תסמינים, ממצאי דימות, אפשרויות הטיפול והמצב הבריאותי נאספו רטרוספקטיבית והוערכו בעזרת ניתוח קפלן מאייר עבור סיכויי ההישרדות.
אותרו 18 מטופלים עם לימפומה במערות וחללי האף, שהיו במעקב במשך 50 חודשים בממוצע. האבחנות ההיסטולוגיות כללו לימפומה מפושטת של תאי B גדולים (diffuse large B-cell lymphomaח) (n=9), לימפומת תאי T/תאי הרג טבעי (n=5), לימפומה פוליקולרית (n=1), לימפומת תאי Tי(n=1) ולימפומה אחרת ללא הגדרה מדויקת (n=2).
התסמינים השכיחים ביותר בעת התייצגות המחלה היו חסימת דרכי האף (78%), כאב פנים (72%), נפיחות בפנים (50%) והפרשות מהאף (44%).
הטיפול שניתן לפני שאובחנה לימפומה כלל תרופות אנטיביוטיות (83%), סטרואידים פומיים (22%), תרופות להקלה בגודש (decongestantsי) (22%) וסטרואידים מקומיים (11%). משטרי הטיפול שניתנו לאחר אבחון הלימפומה כללו כימותרפיה (94%) ושילוב של כימותרפיה והקרנות (56%).
שיעורי ההישרדות, לפי סוגי הלימפומה, היו 56% עבור לימפומה של תאי B ו- 40% עבור לימפומה של תאי T/תאי הרג טבעי. שיעורי ההישרדות הכללית לאחר שנתיים וחמש שנים היו 67% ו-50%, בהתאמה. השילוב של כימותרפיה והקרנות הביא לשיעורי הישרדות גבוהים יותר באופן מובהק (p<0.001), בהשוואה לכימותרפיה בלבד.
לימפומות במערות וחללי האף מאופיינות בשיעורי הישרדות נמוכים אשר נבדלים לפי תת הסוג ההיסטופתולוגי. אבחנת לימפומה במערות וחללי האף מהווה אתגר, מאחר והתסמינים לרוב מקבילים לאלו של דלקת כרונית במערכות וחללי האף.
לדברי החוקרים, עלייה במודעות למחלות ממאירות נדירות אלו עשויה לשפר את איתור הסרטן ולהביא לתחילת טיפול בשלבים מוקדמים יותר של המחלה וכך להעלות את שיעורי ההישרדות.