מחקרים

ראיות לתועלת מכריתת בלוטת התימוס בחולי Myasthenia Gravis

מחקר מצא, כי הניתוח הפחית את חומרת המחלה, את הצורך במדכאי-חיסון ואת האשפוזים עקב החמרה, ללא עלייה בסיבוכים

17.08.2016, 10:02
ניתוח, חיטוי (צילום: אילוסטרציה)

כריתת בלוטת התימוס נחשבת לאמצעי הטיפול העיקרי ב-myasthenia gravis, אך הראיות לתועלת ממנה עד כה לא היו חד-משמעיות. ניסוי אקראי ב-36 מרכזים, שפורסם לאחרונה באתר כתב העת NEJM בחן את התועלת מכריתת בלוטת התימוס כתוספת לטיפול סטרואידלי.

בניסוי נכללו 126 משתתפים בגיל 18-65 שסבלו במשך <5 שנים מ- generalized nonthymomatous myasthenia gravis בדרגת חומרה 2-4 בסולם Myasthenia Gravis Foundation of America (טווח: 1-5, חומרת המחלה עולה עם הציון), עם רמה גבוהה של נוגדן לקולטן אצטילכולין. המשתתפים הוגרלו למעבר או לאי-מעבר extended transsternal thymectomy, בנוסף לנטילת prednisone מדי יום לסירוגין.

נקודת הסיום העיקרית היתה ממוצע משוקלל זמן של הציון בדירוג Quantitative Myasthenia Gravis (טווח 0-39, חומרת המחלה עולה עם הציון) וממוצע משוקלל זמן של מינון הפרדניזון הדרוש, שניהם על פני 3 שנים.

בהשוואה למטופלים שלא נותחו, השיגו המנותחים ממוצע Quantitative Myasthenia Gravis נמוך יותר (6.15 לעומת 8.99; P<0.001) וכן נזקקו למינון נמוך יותר של פרדניזון (44 מ"ג לעומת 60 מ"ג; P<0.001). בהתאם, נמצא יתרון לניתוח בשיעור ההזדקקות לטיפול בתרופה מדכאת-מערכת החיסון azathioprineי(17% לעומת 48%; P<0.001) ובשיעור האשפוזים עקב החמרת המחלה (9% לעומת 37%; P<0.001).

על אף הפולשנות של הטיפול הניתוחי, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בשיעור המטופלים שחוו סיבוכים הקשורים לטיפול, ואף נמצאה הפחתה בשיעור התסמינים הקשורים לטיפול מדכא מערכת החיסון (P<0.001) ורמת המצוקה עקב תסמינים אלו (P=0.003).

לסיכום, קובעים החוקרים כי כריתת בלוטת התימוס משפרת את התוצאות הקליניות על פני 3 שנים בחולי nonthymomatous myasthenia gravis.

מקור:
Wolfe, G. I. et al. Randomized Trial of Thymectomy in Myasthenia Gravis. N. Engl. J. Med. 375, 511–522 (2016).

נושאים קשורים:  מחקרים,  כריתת בלוטת התימוס,  פרדניזון,  myasthenia gravis,  מערכת החיסון
תגובות