חוק ההסדרים לא יביא להוזלת הרפואה אלא לרווחים לחברות הביטוח

גילוי נאות: אינני עוסק בטיפולים פולשניים או כירורגיים ברפואה פרטית ואיני עוסק בקליניקה פרטית בבתי חולים פרטיים

בסעיף מס' 344 ("בריאות") בחוק ההסדרים, תחת הכותרת "תשלומים בשל התיעצות", נכתב: "מבטח ישלם לרופא או למוסד רפואי שיש לו הסדר ניתוח עמו, בעבור התיעצות, רק אם קיים בין המבטח לרופא או למוסד הרפואי הסדר התיעצות". תחילתו של תיקון זה מתאריך 1.7.16.

בנוסף, לפי חוק ההסדרים החדש, לא יוכל רופא לטפל בחולה בקליניקה הפרטית אם נבדק באותו מוסד רפואי ציבורי אלא אם חלפו לפחות 6 חודשים. החוק המוצע אינו עונה על השאלה ומה קורה אם החולה הופנה מהקליניקה הפרטית לטיפול בבית חולים ציבורי? האם זה כשר?

מאז שהוצע, העיתונות היומית מלאה בכתבות המשבחות ומהללות את הסעיף המציע הגבלת שכר לרופאים בקליניקה הפרטית. יש לשים לב שמדובר בשתי סוגיות:
(1) שכר שרופא דורש עבור פרוצדורות פרטיות פולשניות כגון ניתוחים, צינתורים, בדיקות עזר וכד'.
(2) שכר שניתן עבור יעוץ/חוות דעת.

רוב הרופאים הפרטיים בישראל לא מבצעים פרוצדורות פולשניות/ניתוחים אלא נותנים יעוץ וחוות דעת. בחסות הממסד (ביחוד משרד האוצר) נוצר רושם שהרופאים הפרטיים אשמים בהתיקרויות במשק. העלייה ביוקר המחיה, לפי משרד האוצר, אינה בדיור הציבורי, בירידה בתיירות פנים, בירידה ביצוא למדינות אירופה, לירידה בפריון העבודה, בעלייה בהוצאות הביטחון וכד'.

למדינת ישראל היה נוח לאורך שנות קיומה לאפשר לרופאים להרוויח שכר הוגן בקליניקה הפרטית במקום להעלות את שכר היסוד ברפואה הציבורית

בסיוע נערי האוצר (ובסיוע משרד הבריאות) מופעל לחץ ציבורי גובר והולך כלפי מגזר אחד במשק: הרופאים. ה"עליהום" על הרופאים בישראל הולך וגובר מאז שביתת הרופאים האחרונה, או ביתר דיוק, מאז הכנסת שעון הנוכחות ומאז שהרפואה הפכה, לצערנו, משליחות לפקידות. הרופאים הם האשמים הבלעדיים בהתיקרויות המשק לדבריהם. הכנסת שעון הנוכחות ב- שנת 2011 נועד, בין היתר, לאפשר באופן חוקי לרופאים המומחים לצאת, לאחר שסיימו את מכסת השעות הנדרשת בחוק, להשתכר באופן הוגן בקליניקה הפרטית שמחוץ למערכת הציבורית.

יו"ר הר"י ד"ר אידלמן התראיין בתקשורת והבהיר, בצדק רב, שחוק ההסדרים החדש יעצים את הפער בין עניים לעשירים, משום שעם הגבלת ההחזר עבור ביקורים פרטיים רק לרופאים שיהיו בהסדר עם קופות החולים/ביטוחים פרטיים, יפנו "העשירים" לרופאים מחוץ להסדר ו"העניים" יפנו לרופאים שבהסדר.

נשאלת גם השאלה האם "ריסון המערכת הפרטית" אכן יביא לשיפור המערכת הציבורית? האם צודק במשטר דמוקרטי לקבוע לרופא כמה כסף יגבה לביקור פרטי? האם צודק להגביל בחירה של רופא פרטי? היכן זכויות החולה?

המערכת הפרטית בישראל צמחה לאור העובדה שהמערכת הציבורית לא ענתה על כל צרכי הרפואה וצרכי החולים. בעידן בו האזרח בוחר בעצמו את המכונית שהוא נוסע, את הדירה בה יגור, את הלבוש שלו, ואת המקום לשם יצא לבילוי או לסעוד, החולה רוצה גם להחליט בבחירת הרופא שיטפל ביקר לו ביותר - בגופו. זכות הבחירה היא זכות יסוד שיש לאדם במדינה מתוקנת.

במערכת הרפואה הציבורית, האזרח לא רק שאינו יכול לבחור באיזה בית חולים יאושפז, אלא גם איזה רופא יטפל בו ואיזה רופא ינתח אותו. נכון שבמערכת ציבורית לא ניתן להתחייב מי יטפל בחולה, אולם במדינה שבה אין שיויון בין האזרחים לגבי המצב הסוציואקונומי, לא פלא שאלה שיכולים להרשות לעצמם, בוחרים את הרופא המטפל, בדיוק כפי שזכותם לבחור את הספר שיטפל בהם, את החשמלאי, את עורך הדין ואת המוסך שבו הם יעבירו את הטיפול השנתי.

יש לזכור, שהצמיחה הגדולה של המערכת הפרטית בישראל אינה בשל יעילות המערכת הציבורית אלא בשל כישלונה. הציבור אינו עיוור. כשם שהציבור לומד לדרוש איכות גבוהה ממוצר בר קיימא, מבקש לרכוש מותגים, מבקש לרכוש מכוניות חדשות וכן, מבקש לבצע ניתוחים במקום בו יזכה, תמורת כספו, לקבל אחות פרטית, חדר פרטי ויחס כמו במלון 5 כוכבים, זכות לגיטימית בעולם הגלובלי, הציבור גם למד לבקש יעוץ רפואי נוסף ולא לסמוך על חוות דעת רפואית אחת.

רוב הכסף ברפואה הפרטית אינו מגיע מיעוצים משלימים/פרטיים לחולים ומחוות דעת, אלא מפרוצדורות פולשניות (ניתוחים, צינתורים, וכד'). בנוסף, היעוצים הפרטיים נעשים לאחר שעות העבודה במערכת הציבורית ולכן כלל לא נושקים לטיב הרפואה במערכת הציבורית.

הסוגיה אם רופא מומחה פלוני ידרוש 1,000 ש"ח או 4,000 ש"ח ליעוץ פרטי לאחר שעות העבודה במערכת הפרטית לא ישפיע כלל על המערכת הציבורית, שכן ההחזר לחולה יבוא מהביטוחים הפרטיים ומקופות החולים (תלוי ברובד הביטוח שיש לחולה) וזאת בגין ביטוחים שכ-80% מתושבי ישראל משלמים מידי חודש בחודשו. מדובר בנתח זניח לעומת ההוצאה השנתית על ניתוחים ופרוצדורות פולשניות במערכת הפרטית.

דחיקת הרופאים אל הקיר, הגבלת שכרם ופגיעה ביכולת ההשתכרות כתוצאה מהפעלת סעיף הבריאות תביא, לצערי, לנזק בלתי הפיך

סעיף הבריאות בחוק ההסדרים החדש עלול לשפוך את התינוק עם המים. מטרתו להשתמש בכוח המיקוח של הגופים הגדולים – קופות החולים וחברות הביטוח – כדי להוריד את ההכנסות של כמה מ"כוכבי הרפואה הפרטית", שכיום אינם נמצאים בהסדר ומקבלים עשרות אלפי שקלים לניתוח, בעוד החולה מקבל החזר של אלפי שקלים בלבד מהביטוח המשלים או מזה של חברות הביטוח.

אולם אם יצליחו קופות החולים וחברות הביטוח להוריד את השכר שגובים הרופאים הבכירים, בטוח שהם לא יורידו את מחירי הפוליסות, אלא ישלשלו את הרווחים לכיסיהם. הרופאים שיהיו ב"רשימות סגורות (הסדר)" יהיו שבויים בידי המשלמים ויהיו נתונים לחסדיהם של בעלי הבית.

ההיסטוריה הוכיחה שתהליך שכזה לא יביא לירידת מחירים לצרכן אלא יעלה את רווחיהן של קופות החולים וחברות הביטוח ולכן לא יביא לשיפור הרפואה במערכת הציבורית כלל.

מדינה הרוצה לבטל זכות האזרח (שיכול להרשות לעצמו מבחינה כלכלית) לבחור במי שיטפל בו פוגעת בזכות בסיסית של האזרח ובחוק יסוד כבוד והאדם וחרותו. לממסד אין זכות להגביל את השכר שרופא גובה בעד יעוץ פרטי או פעולות המבוצעות בקליניקה הפרטית. עם זאת אסור גם להגביל את האזרח בבחירת הרופא שמבקש לפנות ליעוץ פרטי.

כל דרישה של הממסד לאפשר פניה רק לרופאים הנמצאים ברשימה סגורה של רופאים תביא לירידה באיכות ובתחרות במקצוע הרפואה. מי שירוויח זה לא הרופא או החולה אלא קופות החולים ו/או חברות הביטוח על גבו של החולה.

מדינת ישראל היא זו שאיפשרה במשך השנים מאז הקמתה לרופאים לקבל שכר בגין קליניקה פרטית לאחר שעות העבודה בשירות הציבורית מתוך הכרה בשכר הנמוך במערכת הציבורית. מאז הקמת המדינה, שכר 95% מהרופאים במערכת הציבורית הוא מהנמוכים במשק, בהשוואה למספר שנות הלימוד וההתמקצעות במקצוע. למדינת ישראל היה נוח לאורך שנות קיומה לאפשר לרופאים להרוויח שכר הוגן בקליניקה הפרטית במקום להעלות את שכר היסוד ברפואה הציבורית. אולם לפתע, לאחר שנים ארוכת שלא עלה שכר היסוד של הרופאים, החליטה המדינה שהרופאים אשמים בהעלאת יוקר המחיה. המדינה באופן חריג ולא שיוויוני, החליטה להסיר מהמשוואה את חברות הביטוח ואת קופות החולים וזרקה את האשמה על הרופאים.

לא רק זאת אלא זאת: לאורך השנים במקום שהמדינה תממן את הרפואה בישראל היא מכניסה את ידה לכיס האזרחים ומשיתה על האזרח מס בריאות לא מבוטל כאשר בנוסף רוב האזרחים רוכשים באופן פרטי, ולא על חשבון המדינה, גם ביטוחים משלימים מקופות החולים ובנוסף גם ביטוחים פרטיים, כך שהמדינה עצמה אינה שותפה כלל בתשלום לרופאים במגזר הפרטי וההאשמה שיוקר המחיה נגרם ע"י הרופאים רחוקה מהאמת.

זכותו של כל רופא מומחה לגבות שכר ככל שירצה בקליניקה הפרטית, מעבר לשעות העבודה במערכת הציבורית, ואסור למדינה להתערב, בדיוק כמו שהמדינה אינה מתערבת בשכר שדורשים בעלי מקצוע חופשי אחרים כמו עורכי דין, יועצי מס, אומנים, רואי חשבון ועוד. החלת סעיף הבריאות בחוק ההסדרים פוגעת באופן בוטה בקבוצה מצומצמת של בעלי מקצוע חופשי בישראל – ברופאים עצמם. זו כשלעצמה עילה לבקש סעד מהרשות השופטת.

אסור להשלים עם חוק רע וחד צדדי שכזה הגורם לאפליה של ציבור הרופאים בלבד. יש כאן פגיעה, לכאורה, בחוק שוויון הזדמנויות, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והזכות לשכר הוגן.

דחיקת הרופאים אל הקיר, הגבלת שכרם ופגיעה ביכולת ההשתכרות כתוצאה מהפעלת סעיף הבריאות תביא, לצערי, לנזק בלתי הפיך. על ההסתדרות הרפואית בישראל מוטלת החובה המוסרית לדאוג לכבוד המקצוע ולזכות הרופאים להתפרנס בכבוד, וכל איום לשנות מצב זה מחייב אותנו לפעול בכל הדרכים הלגיטימיות, כולל פניה לסעד ממערכת המשפט בישראל.

קורא אני לשרי האוצר והבריאות להגן על הרופאים המומחים, לא לפגוע בזכותם הבסיסית לשכר הוגן בקליניקות הפרטיות, לאפשר לחולים בחירה חופשית של רופא ליעוץ פרטי ולקבלת טיפול רפואי פרטי מיטבי ולהסיר מייד ולאלתר את סעיף הבריאות בחוק ההסדרים החדש.