הדפוס של הידרדרות התפקוד הכלייתי טרם אירועים קרדיווסקולריים בחולי סוכרת סוג 2 עדיין לא ברור דיו. המחקר הנוכחי בוצע כדי לתאר את הקשר שבין מסלולי התפקוד הכלייתי לבין אירועים קרדיווסקולריים.
עוד בעניין דומה
במחקר זה נכללו חולי סוכרת סוג 2 שהשתתפו במחקרים
SURDIAGENEי(Survie, Diabete de type 2 et Genetiqueי),
DIABHYCARי(the Non-Insulin-Dependent Diabetes, Hypertension, Microalbuminuria or Proteinuria, Cardiovascular Events, and Ramipril).
בוצעו הערכות דפוסים של קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR, הוערך לפי Chronic Kidney Disease Epidemiology Collaborationי– CKD-EPI) ורמות קריאטינין בדם לפני אירועים קרדיווסקולריים גדולים או בעת העדכון האחרון. הערכות הדפוסים בוצעו לפי מודל לינארי של השפעות משולבות, בעוד שהשיפוע השנתי האינדיבידואלי לכל מטופל חושב על ידי רגרסיה ליניארית פשוטה.
מבין 1,040 מטופלים שנכללו בעוקבת הגילוי, ביסוס הדפוסים הגלובליים, אשר כלל 22,227 בדיקות קריאטינין במהלך 6.3 שנות מעקב, הראה ירידה שנתית ב-eGFR ועלייה שנתית ברמות הקריאטינין בדם, אשר היו ניכרות יותר, באופן מובהק, בקרב מטופלים שחוו אירועים קרדיווסקולריים גדולים, לעומת מטופלים שלא חוו אירועים כאלו (3.0-ו-1.7-מ"ל/דקה/1.73 מ"ר ו-10.7+ ו-4.0+ מיקרומול/ליטר/שנה, בהתאמה;P < 0.0001 עבור שניהם).
חציון השיפוע השנתי האינדיבידואלי היה תלול יותר, באופן מובהק, בקרב מטופלים שחוו אירועים קרדיווסקולריים גדולים והסיכון המותאם לאירועים קרדיווסקולריים גדולים היה גבוה פי 4.11 (טווח: 3.09-5.45) עבור מטופלים עם הידרדרות מהירה ב-eGFR (שינוי הנמוך מ-5 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר בשנה).
שקלול מסלולי התפקוד הכלייתי סיפק מידע משמעותי נוסף אשר סייע להסברת התרחשות אירועים קרדיווסקולריים גדולים בהקשר של רמות הקריאטינין וה-eGFRי(PIDI < 0.0001 ו-P = 0.0005, בהתאמה). תוצאות אלו אושרו בשכפול העוקבה (replication cohort).
מחקר זה הראה כי הידרדרות בתפקוד הכלייתי קשורה לסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים גדולים. הדפוס של ההידרדרות הכלייתית, מעבר לתפקוד הכלייתי בקו הבסיס, הוא גורם סיכון בלתי תלוי לאירועים קרדיווסקולריים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
