מגזין

סיפורם של 200 הרופאים הסובייטים היהודים שבחרו להתאבד

ההיסטוריון ד"ר קיריל פפרמן מציג בספר חדש פרשה בלתי-ידועה: סיפורם של רופאים יהודים שפונו לצפון הקווקז ובחרו להתאבד בעזרת חומרים רפואיים כדי לא ליפול בידי הנאצים

מלחמת העולם השנייה, כוחות נאצים (צילום: אילוסטרציה)

כ-200 רופאים יהודים, ביניהם פרופסורים ידועי שם ובכירים ביותר במערכת הרפואה הסובייטית, שפונו לצפון קווקז במלחמת העולם השנייה, התאבדו באמצעות שימוש בחומרים רפואיים שהיו ברשותם, כדי שלא ליפול בידי הנאצים; פרשה זו, שמעט מאוד היה ידוע עליה עד היום, נחשפת עתה בספר חדש שכתב היסטוריון השואה ד"ר קיריל פפרמן ושראה אור באנגלית בהוצאת "יד ושם".

לפי הספר, הרופאים היהודים, שפונו לאזור בעיקר מלנינגרד (סנט פטרסבורג), שהיתה אז במצור ותחת מתקפות כבדות של הצבא הגרמני, התאבדו ב"שיטות רפואיות" כשמצאו את עצמם ניצבים בצפון הקווקז מול כוחות גרמנים ועוזרים מקומיים, שערכו מצוד אחר יהודים כדי להוציאם להורג במשאיות-גז או מול כיתות ירי.

הספר - "השואה בקרים ובצפון הקווקז" - מבוסס על עבודת הדוקטורט ומחקר המשך ממושך שערך המחבר מאז שנת 2000, לאחר שגילה בארכיונים נשכחים בברית המועצות לשעבר מסמכים שלא היו מוכרים עד היום לחוקרי השואה, ברוסית וגרמנית, וגם אסף עדויות והצליב מקורות.

טנק גרמני בחצי האי קרים, ב-1942 (מקור: ויקיפדיה)

טנק גרמני בחצי האי קרים, ב-1942 (מקור: ויקיפדיה)

הרופאים היהודים, שפונו לאזור בעיקר מלנינגרד (סנט פטרסבורג), שהיתה אז במצור ותחת מתקפות כבדות של הצבא הגרמני, התאבדו ב"שיטות רפואיות"

ד"ר פפרמן הוא יליד בריה"מ-לשעבר, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, חבר בוועדה לציון חסידי אומות העולם במוסד "יד ושם" וכיום מרצה בחוג להוראת השואה באוניברסיטת אריאל. קודם לכן היה עמית מחקר בוושינגטון, בלוס-אנג'לס ובמוסקבה. זהו ספרו השני. הראשון - "ילד סובייטי יהודי חורג: ההתייחסות הסובייטית לשואה בין השנים 1941 ל-1964" - מכסה את התקופה שבין שלטון סטלין לשלטו כרושצ'וב.

בשיחה מיוחדת עם "דוקטורס אונלי" סיפר ד"ר פפרמן, כי בספרו החדש מתוארים כמה מקרים הקשורים ברופאים יהודים שהגיעו לחצי האי קרים ולצפון הקווקז, בעת פינוי יהודים מהערים המרכזיות של ברית-המועצות (מוסקבה, לנינגרד) כאשר התארכה והתעצמה המתקפה של הצבא הגרמני על המדינה הסובייטית ועל חלק מהערים הוטל מצור כבד.

"גם האזורים הללו, קרים וצפון הקווקז, נכבשו בהמשך המלחמה בידי יחידות של הצבא הגרמני. אולם המדיניות שלהם כלפי רופאים יהודים, במיוחד באותם 'שטחים סובייטים כבושים', היתה לפעמים 'יותר מתחשבת' בהשוואה ליחס שניתן לשאר היהודים באותם המקומות", הסביר ד"ר פפרמן.

לדבריו: "הסיבה לכך בראש ובראשונה היתה תנאי התברואה הירודים ששררו באותם אזורים. שלטונות הכיבוש הגרמנים חששו מפני מגפות ובעיקר שחייליהם ואנשי האס-אס יידבקו במחלות. היו מעט מאוד רופאים לא-יהודים באוכלוסיות המקומיות. לכן, בעוד שנמשך 'מצוד' אחר יהודים בכלל, במסגרת מסע ההשמדה הנאצי ותוך הסתייעות במלשינים ובמשתפי-פעולה מקומיים, הרופאים היהודים שהיו שם קיבלו לפעמים 'סוג של פטור'. במלים אחרות: הגרמנים המתינו עם ביצוע ההחלטה להוציאם להורג".

בסיס ימי רוסי הרוס בחצי האי קרים (מקור: ויקיפדיה)

בסיס ימי רוסי הרוס בחצי האי קרים (מקור: ויקיפדיה)

כאשר החלו להתברר הכוונות האמתיות של הגרמנים ומשתפי הפעולה עמם – הם החליטו להתאבד. חלקם אף עשו זאת יחד עם שאר בני המשפחה

ד"ר פפרמן מסביר כי "זה היה 'פטור זמני', עד שתחלוף או תקטן סכנת המגפות המדבקות. זה היה בהחלט שיקול ציני וקר מאין-כמוהו. שלטונות הכיבוש הגרמניים החליטו שעל הרופאים היהודים לטפל בחולים ולעסוק בבלימת התפשטות אפשרית של מגפות מדבקות".

"ההחלטות על מתן הפטור לרופאים יהודיים מחובת התייצבות לנקודות האיסוף שבהן בוצעה סלקציה ומשם הוסעה האוכלוסייה היהודית לאתרי ההוצאה להורג (כתות ירי על סף בורות, כמו בגיא ההריגה בבאבי-יאר באוקראוינה או במשאיות גז) – היו נקודתיות. ההחלטות לא חלו תמיד גם על בני המשפחות של אותם רופאים. כאשר יהודים נקראו להתייצב בנקודות האיסוף נאמר להם שהם מועברים להתיישבות במקומות אחרים, עד שתחלוף סכנת המלחמה. גם הונו אותם לפעמים כשהודיעו כי מנקודות האיסוף הם יישלחו לפלשתינה", מספר ד"ר פפרמן.

לדבריו, "אחדים מהרופאים היהודים, שהבינו מאוחר מדי כי מדובר בעצם במסע השמדה, אמנם ביצעו את המטלות שהוטלו עליהם בנושאים הרפואיים, בדרך כלל ללא כל תמורה ובהתאם לשבועת הרופאים הבינלאומית, אך מצאו דרכים להימלט, ולהצטרף לפרטיזנים. חלקם ניצל. אבל כ-200 רופאים לא מצאו דרך אחרת – ובחרו להתאבד".

ד"ר פפרמן מציין, כי בצפון הקווקז תנאי ההיגיינה לא היו כה ירודים בהשוואה לאלו ששררו בחצי האי קרים, שבו התנהלה לחימה קשה בין הצבא הגרמני לצבא האדום. "חלק מהרופאים היהודים שפונו תחילה לחצי האי קרים הועברו בהמשך לצפון הקווקז, בהנחה, שעם הזמן התבררה כמוטעית, שלשם הצבא הגרמני כנראה לא יגיע. הפינוי מלנינגרד הנצורה לצפון קווקז נעשה במבצע מורכב על-ידי השלטון הסובייטי בהנהגת סטלין.

ד"ר קיריל פפרמן (צילום: פרטי)

ד"ר קיריל פפרמן (צילום: פרטי)

הפרשה נחשפת בספר חדש שכתב היסטוריון השואה ד"ר קיריל פפרמן ושראה אור באנגלית בהוצאת "יד ושם"

"כאשר הצבא הגרמני הגיע לקרים, נעשה גם פינוי לצפון הקווקז של חולי שחפת שהיו מאושפזים שם בבתי הבראה מיוחדים, כפי שהיה נהוג באותה תקופה. בפינוי לצפון הקווקז הועברו במקרים רבים החולים עם הרופאים. לא כולם הספיקו להתפנות ורבים מאלו שנותרו מאחור – חוסלו. חלק מהרופאים שטיפלו בחולי השחפת סירבו להתפנות ללא מטופליהם ונשארו עמם – וגם אלו לא שרדו.

"במשך זמן מה הרופאים היהודים אף עסקו במקומות המקלט בהוראה ואפילו במחקר רפואי כהמשך לעבודות שהחלו במוסדות ההשכלה הגבוהה שבהם לימדו עד המלחמה. מטבע הדברים, היתה להם גישה קלה לרעלים רפואיים – רבים הביאו עמם חומרים אלו, יחד עם תרופות אחרות, בעת שפונו מלנינגרד וערים אחרות. כאשר החלו להתברר הכוונות האמתיות של הגרמנים ומשתפי הפעולה עמם – הם החליטו להתאבד. חלקם אף עשו זאת יחד עם שאר בני המשפחות שלהם – ובלבד שלא ליפול בידי הכובש הנאצי".

בפרשה עלומה זאת גם מתבלט כייחודי המקרה שאיתר ד"ר פפרמן הנוגע לד"ר מיכאיל פידלוב, רופא כללי יהודי בעיר פיאודוסיה שבחצי האי קרים. "הוא כבר היה ישיש, קרוב לגיל 90, אבל המשיך לעבוד במרץ כרופא. הוא נחשב לאישיות ציבורית מכובדת במיוחד בעירו עוד מלפני המהפכה הבולשביקית. המקומיים רכשו לו כבוד משום שלא חשש מהשלטונות, בין אם היה מדובר בתקופת הצאר או בתקופה הסובייטית, והוא פעל רבות כדי להיטיב את מצבם של תושבי עירו ככל האפשר".

אנדרטת זיכרון לקורבנות מלחמת העולם השנייה בקיסלובודסק (צילום: פרטי)

אנדרטת זיכרון לקורבנות מלחמת העולם השנייה בקיסלובודסק (צילום: פרטי)

"המיוחד במקרה שלו", סיפר ד"ר פפרמן, "הוא בכך שהיה היהודי היחיד בכל העיר ההיא שהרשות המקומית, שחבריה התמנו על-ידי שלטונות הכיבוש הגרמנים, התחננה בפני השלטונות לחוס על חייו, בנימוק שעליו לטפל בחולים רבים עקב תנאי התברואה היירודים. מאחורי זאת הסתתרה הכוונה להגן על האיש המכובד הזה, מכיוון שמשתפי-פעולה מקומיים הבינו שרצח אדם מוערך כמו ד"ר פידלוב יפגע קשות במוניטין שלהם עצמם".

ד"ר פפרמן מוסיף: "אני לא מכיר מקרה נוסף שבו בעלי תפקידים, משתפי פעולה עם הנאצים, הממונים על-ידם כדי לנהל עניינים מקומיים באזורי הכיבוש וכמובן כדי לסייע ככל האפשר ב'פתרון הבעיה היהודית', מבקשים מהממונים עליהם שלא לגעת לרעה ביהודי".

סופו של הסיפור היה עגום. "השלטון הנאצי בעיר החליט בסופו של דבר שלא להיענות לבקשות, מכיוון שהגרמנים העריכו שאין סכנת הידבקות לחייליהם ואנשיהם. הרופא היהודי הקשיש הוצא להורג".

נושאים קשורים:  מגזין,  שואה,  ברית המועצות,  חצי האי קרים,  צפון הקווקז,  נאצים,  השמדה,  היסטוריה של הרפואה,  ד"ר קיריל פפרמן
תגובות
אנונימי/ת
02.07.2016, 12:57

חשוב מאוד שספר זה יתורגם לעברית בהקדם !