גילוי דעת ועד איגוד הפסיכיאטריה לגבי הגבלת חולים

בעקבות הדיון הציבורי שהתעורר לאחר דו"ח ארגון "בזכות" בנושא ההגבלות המכניות בפסיכיאטריה, ברצוננו להבהיר כי הגבלה של חולה למיטה הינה פעולה הנעשית כמוצא האחרון במקרים שבהם חולה מאושפז הינו מסוכן לעצמו ולסביבתו. תפקידו ואחריותו של הרופא הינם לטפל בחולה ולמנוע נזק לו, למטופלים האחרים, ולאנשי הצוות. נושא ההגבלות (אמצעי כפיה) מוסדר באופן ברור בחוק לטיפול בחולי הנפש (התשנ"א - 1991) ובתקנותיו, ועל פיהם נוהגים בצורה מקצועית ולפי כללי האתיקה המחמירים. איגוד הפסיכיאטריה יגן על כל חבר שפעל לפי החוק ולפי שיקול דעתו הקליני, הכולל את טובת החולה, חולים מאושפזים אחרים, ואנשי הצוות.

במחלקות פסיכיאטריות סגורות מטופלת אוכלוסיית החולים הקשה ביותר – רובם סובלים ממחלות נפש חמורות, עם פגיעה ניכרת בשיפוט ובביקורת המציאות, ועם התנהגויות מסוכנות לעצמם ולסביבתם. רופאים פסיכיאטרים וצוותים המטפלים בתוקף תפקידם חייבים להתמודד ולטפל במצבי אלימות המסכנים הן את המטופלים במחלקה והן את אנשי הצוות. ברוב המקרים אנשי המקצוע מצליחים לזהות, לאבחן ולטפל במצבים של הסלמת מסוכנות לפני שהיא מגיעה לרמת מסוכנות פיזית מיידית, אך במיעוטם של המקרים ובתנאים הנוכחיים, נאלצים להשתמש בהגבלה כדי לשמור על המטופל האלים, על המטופלים האחרים במחלקה, ועל אנשי הצוות - מפני פגיעה.

בניסיון לצמצם עוד את מספר ההגבלות ומשכן, מתוך הבנה והזדהות עם מצוקת החולה ובני משפחתו, וכאמור - מתוך הרצון של כל פסיכיאטר להימנע מהגבלות מכניות באופן כללי, איגוד הפסיכיאטריה שותף להובלת תהליך לאומי בתחום ביחד עם משרד הבריאות. התהליך המתוכנן יכלול הקצאת משאבים מבניים (חדרי בידוד הולמים), משאבי כוח אדם (צמצום הצפיפות במחלקות ועלייה ביחס מטפל/מטופל), יחד עם הכשרה נוספת של צוותים להתמודדות עם מצבי אלימות בצורה שתאפשר ירידה משמעותית במספר אירועי ההגבלות.