חדשות

רשמים מהכנס השנתי של ה-American Psychiatric Association

אני שמח לעדכן כאן מהתמות המרכזיות שעלו באחד הכנסים הגדולים מסוגו בעולם, שהתקיים ב-14-18 במאי באטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה, ארה"ב

מרכז כנסים באטלנטה, ג'ורג'יה (צילום: אילוסטרציה)

ד"ר שאולי לב-רן, מנהל המרפאה לרפואת התמכרויות, המרכז הרפואי "שיבא"

ב-14-18 במאי התקיים באטלנטה, ארה"ב, הכנס השנתי של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי (APA). הנוכחות הישראלית היתה מצומצמת, ואני שמח לעדכן כאן מהתמות המרכזיות שעלו באחד הכנסים הגדולים מסוגו בעולם.

אטלנטה, ג'ורג'יה, היא עיר 'דרומית'. עבור האמריקאי הממוצע, יש למילה זו אסוציאציות היסטוריות מאוד ברורות – הצד שתמך בעבדות במלחמת האזרחים ומוקד להפרה בוטה של זכויות אדם וגזענות קשה לפני יובל בלבד. בתוך כך, אטלנטה היא גם עיר הולדתו ופועלו של מרטין לותר קינג והיא מתגאה במורשת זו. ביקור במוזיאון המקומי לזכויות אדם, כמו גם באתר הלאומי לזכרו ובביתו, מעורר השראה מחד, ומבעית מאידך. המראות הקשים, שאינם נחלת העבר הרחוק, מהוות תזכורת לדרך הארוכה שעוד נותרה לנו כחברה לצעוד במלחמה נגד דעות קדומות, גזענות ובעד זכויות שוות לכל.

במישור המקצועי, הדבר הדגיש עבורי את הצורך שלנו להמשיך ולהילחם בדעות הקדומות ובבורות בנושא הפרעות פסיכיאטריות והתמכרויות. לגבי האחרון, לצערי, המלחמה בסטיגמה בקרב אנשי מקצועות בריאות הנפש לא נופלת מזו שבקרב האוכלוסייה הכללית.

קומת התצוגה של חברות התרופות לא הותירו מקום לדמיון – כללי המשחק בנוגע ל"פינוקים" עבור רופאים השתנו. במקרה הטוב ניתן היה למצוא עט שניתן כשי צנוע, ובדוכנים שהגישו פרוזן יוגורט ביקשו להקליד את פרטיי האישיים, שמא אהפוך את הביקור בהם להרגל ואפר בכך את החוקים הנוקשים.

שוחחתי על כך עם כמה קולגות שמסרו כי קיימת הקפדה יתרה היום האוסרת על קבלת מתנות מחברות התרופות. לצד זאת, מהגילויים הנאותים של המרצים ניתן היה להתרשם בנקל שרבים מקיימים קשרים כלכליים עם חברות תרופות. במלים אחרות – כל עוד הדבר נעשה עם חוזה מסודר וגילוי נאות – השמים הם הגבול. אחרת, לא תמצאו עכבר למחשב, מחזיק עטים מהודר מעור או תיק מתקפל המחולקים מטעם חברות התרופות.

"נזכרתי בכנס השנתי שהתקיים בשנה שעברה אצלנו בלבנט וראיתי שוב במערכת הבריאות, ובכלל זה במערכת בריאות הנפש בישראל, בגדר נס"

חוברת הכנס, שארכה למעלה מ-270 עמודים (מתוכם 25 הוקדשו לרשימה מפורטת של גילוי נאות של כל מרצה ומרצה!), כללה פירוט של מאות הרצאות בתחומים כגון הוראה ואקדמיה פסיכיאטרית, התמכרויות, ניהול פסיכיאטרי, פסיכיאטריה ביולוגית, טכנולוגיות חדשות, פסיכיאטריה משפטית ופסיכיאטריה תרבותית.

האחרון בלט במיוחד, ועסק בהתאמת טיפול לתרבות המטופלים, ניצול משאבים חברתיים, שוויון זכויות בזמינות טיפול עבור אוכלוסיות מיעוט וביניהם טרנס-ג'נדרים, פליטים ועוד.

ד"ר שאולי לב-רן (צילום: פרטי)

ד"ר שאולי לב-רן (צילום: פרטי)

באופן אישי, הנוכחות המרשימה של סימפוזיונים והרצאות שעסקו בהתמכרויות הותירה הרבה מקום לפנטזיה בנוגע למה עשוי להיות גם במחוזותינו, אם רק ניתן לזה את המקום הראוי. דוגמא בולטת לכך היתה כאשר בשעה שאני הרציתי במושב על תחלואה כפולה, התקיים מושב מקביל בנושא טיפולים חדשניים בהתמכרויות אצל חולים פסיכיאטריים, ועוד הרצאת מליאה מקבילה של ד"ר נורה וולקוב (Dr Nora Volkow), העומדת בראש ה-NIDA, בנושא "מיתוסים ועובדות בנוגע לאופיאטים וקנביס".

באופן לא מפתיע, היה עיסוק רב מאוד בקנביס בכנס, ובכלל זה ניסיונות לאמוד את יעילותו בטיפול במחלות שונות על בסיס מחקר קליני קיים (רובו המכריע באיכות ירודה מאוד), מחקר עדכני בנוגע להשפעות פסיכיאטריות, התייחסויות חוקיות ומקומו בטיפול בכאב – בייחוד נוכח מגפת האופיאטים בארצות הברית.

בדיונים לאחר ההרצאות שמעתי לא אחת קולות המוכרים גם במחוזותינו, המלינים על כניסת המערכת הרפואית לסוגיית הקנביס, בשעה שהמחקר הקליני דל ולא מספק, ולא מעט קולות שקראו ללגליזציה מתוך הבנה שמדובר כיום בעיקר בסוגיה חברתית, ופחות בסוגיה רפואית. זאת כמובן לצד הבנה ברורה בצורך לפתח מוצרים רפואיים מבוססי-קנביס והאתגרים הטמונים בכך.

השימוש במילה "מגיפה" בהקשר של השימוש באופיאטים כיום אינה מקרית וכך התייחסו למתרחש בארצות הברית בשני העשורים האחרונים, במהלכם מספר המרשמים לאופיאטים גדל פי שלושה ויותר, שכיחות ההתמכרות לאופיאטים הגיעה לממדים מדאיגים ושיעור מקרי המוות כתוצאה ממנות יתר אכן הגיע לדרגת "מגיפה".

התייחסות מיוחדת לכך ניתנה בהרצאת מליאה שניתנה על ידי Dr. Tom Frieden, שעומד בראש ה-Center for Diseases Control and Preventionי(CDC), שהגדיר את הטיפול במגיפה זו כאחד האתגרים העיקריים בפניהם ניצבת מערכת הבריאות האמריקאית בשנים הקרובות.

ד"ר פרידן גם דיבר בדאגה על שיעור האובדנות בארצות הברית, שהגיעה לשיא של 30 שנה והמהווה כיום סיבת המוות העשירית בשכיחותה בארצות הברית.

הרצאת מליאה נוספת היתה זו של Dr. Atul Gawande, כירורג ומומחה בבריאות הציבור מאוני' הרווארד, המוכר בזכות ספריו עטורי הפרסים וביניהם "The checklist manifest" ו-"Complications" (מומלצים בחום). הרצאתו ניתנה בעקבות פרסום ספרו האחרון "Being mortal", ובה הוא דיבר בהרחבה על איך כרופאים וכחברה אנו חושבים ומדברים על שלב סוף החיים. בייחוד, הוא דיבר על האופן בו כחברה אנו מקדשים את הארכת החיים ודאגה לבריאות הגופנית בגיל השלישי במקום לעסוק בערכים האינדיבידואליים של הקשיש ו/או הנוטה למות ובדרך המיטבית עבורו לחיות את שנותיו האחרונות.

זו היתה בעיניי ראיה נוספת לקול ההולך וגובר ברפואה המבכר עבודה "ממוקדת מטופל" על פני זו הפטרנליסטית שהופכת לנחלת העבר.

בסימפוזיון מוצלח על הטיפול בהפרעת אישיות שמעתי הרצאה יוצאת מן הכלל של Otto Kernberg (כן, ההוא) – היה מרענן לשמוע גישה פסיכואנליטית פוזיטיביסטית עם אמירות ברורות וחדות בנוגע לעבודה ממוקדת-העברה. בכלל, מקומה של הגישה הפסיכואנליטית (או, כפי שנקראה – Psychodynamic psychiatry) היתה מרשימה, ובלא מעט מקרים שמעתי דוברים שהצליחו לאזן בין השימוש בגישות קוגניטיביות, התנהגותיות ודינמיות מבלי לגלוש לטשטוש גבולות פוסט-מודרני ותוך המלצות טיפוליות מובהקות.

ההרצאות היו, באופן טבעי, מגוונות באיכותן. היו כאלו מבריקות, היו סבירות, והיו גם לא מעטות באיכות בינונית ואף ירודה. הכנס הוא קליני בעיקרו, ולא מדעי, ובתחומים המוכרים לי יותר לעומק התפלאתי לשמוע לא מעט טעויות וציטוטים לא מדויקים, וכיצד דברים לא מבוססים נאמרו לעתים בביטחון מלא.

ובכל זאת, מתוך מאות ההרצאות היה ניתן בנקל למצוא בכל רגע נתון מושב מעניין, ולרב נאלצתי להכריע בין כמה מושבים מתחרים שהיו נראים מעניינים ומעשירים. העושר התבטא לא רק במגוון ההרצאות, אלא גם בספרים שנמכרו בדוכנים, בחברות המתמחות במציאת עבודה (ובכלל זה רילוקיישן לניו זילנד) ובתרופות החדשות שחלקן הגדול טרם הגיע למחוזותינו (או הגיע ממש לא מכבר). לדוגמא:
Latuda (Lurasidone) for Bipolar depression, Exulti (Brexpiprazole) for MDD and schizophrenia, Belsomra (Suvorexant) for insomnia, Zenzedi (dextroamphetamine) for ADHD, Viibryd (Vilazodone) for MDD, Vraylar (Cariprazine) for Schizophrenia and bipolar disorder

לצד הגודל המרשים, הארגון הנאה והטקסיות המרשימה – שוב נמלאתי ידיעה על איכותה הגבוהה של הפסיכיאטריה בישראל. נזכרתי בכנס השנתי שהתקיים בשנה שעברה אצלנו בלבנט וראיתי שוב במערכת הבריאות, ובכלל זה במערכת בריאות הנפש בישראל, בגדר נס.

ההקצאה הלאומית לבריאות הנפש בישראל עדיין נמוכה ושומה עלינו לעשות ככל שביכולתנו להעלות אותה, הרפורמה בבריאות הנפש מעמידה קשיים רבים ולפנינו דרך ארוכה כשגרירים במלחמה חסרת פשרות בסטיגמה ממנה סובלים חולים פסיכיאטריים ואנשים הסובלים מהתמכרויות. ולצד זאת, הקלישאה שבזכות האנשים הטובים שבה מערכת בריאות הנפש בישראל מצליחה להיראות ולתפקד כפי שהיא, נראתה לי נכונה מתמיד.

נושאים קשורים:  חדשות,  כנס APA,  האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי,  תרופות פסיכיאטריות,  רשמים,  קנאביס רפואי,  אופיאטים,  התמכרות,  אובדנות
תגובות
 
26.05.2016, 22:13

תודה על עדכון מעניין

אנונימי/ת
27.05.2016, 14:48

מעניין

תודה רבה. כהרגלך, מעניין, לצד מרגש ואופטימי.