יום העצמאות

הרופא היחיד של כפר דרום הנצור

סיפורו של ד"ר רובינשטיין, שנלחם עם הצבא האדום בנאצים ונשלח על ידי הפלמ"ח לשמש כרופא צבאי ביישוב שהיה במצור הממושך ביותר במלחמת העצמאות - כפר דרום

הצנחת ציוד ליישוב ישראלי במצור במלחמת העצמאות (מקור: ויקיפדיה)

במלחמת העצמאות ב-1948 פעלו לא מעט רופאים במסגרת היחידות הלוחמות, והתאפשר להם לפנות פצועים, אפילו בצורה מסודרת-יחסית, לבתי חולים בעורף. היו בידיהם חומרי רפואה בסיסיים – אם כי במשורה - ולידם פעל בזירות מסוימות גם מערך של חובשים וחובשות. אבל היו גם רופאים שפעלו באותה תקופה קשה ביישובים הקטנים, לרוב קיבוצים ומושבים, שהיו נתונים תחת מצור והפגזות תופת של יחידות הצבאות הערבים שפלשו לארץ.

אחד מהיישובים המנותקים הללו היה קיבוץ קטן, כפר דרום, שהוקם ליד דיר אל-בלח ברצועת עזה, על ידי בוגרי כפר חסידים של תנועת הקיבוץ הדתי. הוא היה מנותק משאר הארץ ונתון במצור כבד של כוחות מעזה ויחידות הצבא המצרי במשך 222 יום – שבעה וחצי חודשים – יותר מכל ישוב אחר באותה מלחמה.

אנשי המקום שנקלעו למצור הכבד והממושך ביותר היו בני 18-17 ומפקדם, המא"ז, היה אברהם דיאמנט, רק בן 19. הם היו מאורגנים כבר במסגרת הפלמ"ח, ואחר כך היו חלק מחטיבת פלמ"ח-נגב. כשהחל המצור המצרי-עזתי עליהם, שכלל הפגזות וירי בכלי נשק קלים, היו בכפר דרום פחות מ-50 בני אדם, ביניהם 34 חברי המשק והיתר - תגבורת של לוחמי פלמ"ח.

אנשי פלמ"ח בנגב במהלך מלחמת העצמאות (מקור: ויקיפדיה)

אנשי פלמ"ח בנגב במהלך מלחמת העצמאות (מקור: ויקיפדיה)

"היה לו ניסיון כרופא צבאי והוא הפגין אומץ וקור רוח מדהימים בימים הקשים ההם"

"בחבורה הזאת גם היה רופא, עולה חדש, בעל ניסיון מסוים של רופא קרבי בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השניה. קראו לו ד"ר רובינשטיין, ואיש מאנשי המקום לא ידע, או אולי לא זכר, מה היה שמו הפרטי". כך סיפר ל"דוקטורס אונלי" אריה יצחקי, היסטוריון צבאי, שכתב מחקר מקיף על פרשת כפר דרום וגם הוציא ספר בנושא.

"בכל אופן, לפי העדויות והכתובים כולם קראו לו דוקטור רובינשטיין. הוא היה המבוגר מבין כל אנשי המקום - באמצע שנות ה-30 לחייו - דיבר בעיקר רוסית, מעט יידיש והיתה לו שליטה מוגבלת מאוד בעברית בסיסית. אבל היה לו ניסיון כרופא צבאי והוא הפגין אומץ וקור רוח מדהימים בימים הקשים ההם. לידו פעלו בעת המצור חובש, שלמה מרגל, וחובשת, חנה קרייטנר".

ד"ר רובינשטיין, כך נראה, נשלח לכפר דרום הנצור על-ידי מפקדי חטיבת פלמ"ח-נגב שישבו בניר עם. מפקדה נחום שריג מבית השיטה והמג"ד שלו, משה נצר מרמת יוחנן, אמרו לו "זה המקום הקשה ביותר. הוא זקוק לאדם כמוך בעת הזאת ואתה היחיד שיש לו ניסיון כרופא קרבי", סיפר יצחקי.

"הדוקטור השתקן התמקם במבנה היחיד מבטון ביישוב, שתי קומות בלבד. בית הביטחון קראו לו. הוא שימש לתצפית ונחשב למקום הבטוח ביותר מפני הצלפים. חמש פעמים במהלך המצור גם נערכו על כפר דרום התקפות גדודיות מצריות מכוחות חי"ר וארטילריה כבדה. הן נהדפו בקרבות גבורה. כבר בהתקפה השנייה, סיפר יצחקי, קרס מבנה הבטון. ד"ר רובינשטיין העביר את המרפאה שלו לבונקר תת-קרקעי מאולתר שנחפר בחופזה.

אנדרטה ללוחמים במלחמת העצמאות בנגב (צילום: אילוסטרציה)

אנדרטה ללוחמים במלחמת העצמאות בנגב (צילום: אילוסטרציה)

"למרות התנאים הקשים, איש מבין הפצועים הרבים שבהם טיפל הדוקטור בבונקר – למעט אחד – לא מת מפצעיו עד תום המלחמה"

"ככל שנמשך המצור המצרי הלך והחמיר מצב הפצועים. הרופא השתקן דילג תחת אש בין עמדות הלוחמים שהגנו על המשק לבונקר-המרפאה הארעי שלו. הוא טיפל בנפגעים בתנאים בלתי אפשריים, במסירות ותוך הפעלת ידע מקצועי מדהימים. בהפוגות הקלות בין ההפגזות החובשים הצליחו להגיע לשרידי 'בית הביטחון' ולהוציא מבין ההריסות חומרי רפואה שנותרו ב'מרפאה' הקודמת", סיפר יצחקי.

"המא"ז דיאמנט לא הפסיק לבקש בקשר סיוע בתחמושת ובחומרי רפואה. בתחקור שביצעתי כעבור שנים, כאשר חלק משורדי המצור על כפר דרום עוד היו עמנו בחיים", סיפר יצחקי, "הדגישו כל המרואיינים שלמרות התנאים הקשים, איש מבין הפצועים הרבים שבהם טיפל הדוקטור בבונקר – למעט אחד – לא מת מפצעיו עד תום המלחמה".

"היממה הקשה ביותר של ד"ר רובינשטיין היתה ב-14 במאי 1948, יום הכרזת המדינה. חטיבת הנגב עשתה אז מאמץ עילאי ממש כדי להעביר למקום הנצור אספקה וגם תגבורת. משה נצר, ולידו המ"פ אברהם (ברן) אדן - לימים מי שהניף את 'דגל הדיו' המפורסם באילת אחר כך אלוף בצה"ל - אירגנו את הסיוע. שיירה של כלי רכב הגיעה ממטה החטיבה ועד בערך קילומטר מהכניסה לכפר דרום. שם עלתה השיירה על מארב של יחידה עזתית מאנשי האחים המוסלמים. כל הרכבים נפגעו וננטשו. למרבה ההפתעה, כ-60 מאנשי השיירה הגיעו, ברגל, למשק, כשהם נושאים על גבם את האספקה. רק אחד נהרג בדרך, וחלק מהפצועים במסע הרגלי הזה הגיעו הישר למרפאת ד"ר רובינשטיין.

"אחד מאנשי השיירה, יצחק אחיטוב מקיבוץ רמת יוחנן, שהיה קצין החינוך של הגדוד השני בחטיבת פלמ"ח נגב, סיפר לי בעדות מפורטת כי הגיע לבונקר כשהוא פצוע ברגלו. 'חשיכה, צפיפות ומחנק שררו שם במקום הצר והקטן הזה שבו הושכבו הפצועים. צעקות אימים נשמעו וד"ר רובינשטיין עבר מאחד לאחד, הרגיע וטיפל כשהוא שולט להפליא במצב. בפצועים קל טיפלה החובשת חנה קרייטנר והיא העבירה אותם לעמדת הגנה שם חבשה אותם תחת ירי. הרופא התפנה לטפל בפצועים הקשים'".

יצחקי מספר, כי החובשת קרייטנר, יחד עם כמה פצועים, פונתה בהפוגה בקרבות ואת מקומה כחובשת תפסה יהודית טננבאום שהרופא הכשיר במהירות לשמש כחובשת לידו.

הצנחת ציוד ליישוב ישראלי במצור במלחמת העצמאות (מקור: ויקיפדיה)

הצנחת ציוד ליישוב ישראלי במצור במלחמת העצמאות (מקור: ויקיפדיה)

"אם היו בידי באותה יממה מספיק חומרי חבישה ורפואה וגם משור לקטיעת איברים, ניתן היה לבטח, לאחר קטיעת הרגל, להציל את חייו של דני כץ"

יצחקי מוסיף פרטים מעדותו של יצחק אחיטוב: "במצב הקשה מכולם היה דני כץ מקיבוץ מזרע. הוא איבד דם רב. סייר השיירה יצחק זמיר נפצע בראשו אבל בו הרופא הצליח לטפל ולייצב את מצבו. למחרת, שבת 15 במאי – היום הראשון למדינת ישראל העצמאית - תקף את כפר דרום הגדוד הראשון והטוב ביותר של צבא מצרים בליווי ארטילריה וגם מטוסים. ד"ר רובינשטיין שטיפל בכל הלילה הקודם בפצועים שהגיעו לבונקר, השליט סדר בעת המתקפה המצרית".

יצחקי מציין, כי בדו"ח שכתב הרופא כעבור שנים ציין שטיפל באותו היום ב-15 איש. 10 ביו במצב קשה ואחד במצב אנוש – זה היה כץ שנפצע בעורק ראשי ברגל. עוד כתב בדו"ח כי עליו לציין את התנהגות-המופת של הפצועים, וכי כל אחד מהם ביקש שקודם כל אטפל בחברו שנראה לו פצוע יותר קשה. בעדות נכתב "אם היו בידי באותה יממה מספיק חומרי חבישה ורפואה וגם משור לקטיעת איברים, ניתן היה לבטח, לאחר קטיעת הרגל, להציל את חייו של דני כץ".

לאחר שההתקפה המצרית נהדפה נעשו עוד כמה ניסיונות מצד החטיבה להעביר אספקה בהצנחה ממטוסים קלים שנודעו בכינוי "פרימוסים". באחד הניסיונות שבוצע בלילה, הוטלו מהמטוסים ארגזי תחמושת, רימונים וגם המשור שביקש ד"ר רובינשטיין. התחמושת והרימונים התפוצצו בעת הנחיתה. רק המשור נותר, וכעבור זמן מה הועבר לתוך המשק.

"בכל ימי המצור והנתק משאר הארץ שיווע כפר דרום למזון ולמים, אבל הדוקטור לא הפסיק לעבוד ולטפל בנפגעים מבלי שנשמעה מפיו ולו תלונה אחת", נזכרו לימים חברי המקום בעדויות שמסרו. ב-8 ביולי 1948, ביום ה-222 למצור, קיבלו חברי המשק שנותרו במקום פקודה מהרמטכ"ל בפועל, יגאל ידין, להתפנות. יחד עמם התפנה גם הרופא ד"ר רובינשטיין. כמה כלי רכב משוריינים חיכו להם ליד שער המשק והעבירו אותם למקום אחר.

"מהעדויות שאספתי", סיפר יצחקי, "עולה כי ד"ר רובינשטיין המשיך לעבוד כרופא צבאי בצה"ל ולאחר מלחמת העצמאות עבר לחדרה ועבד כרופא במסגרת קופת חולים כללית. מאז שנות ה-50 אין לי מידע לגביו ומה עלה בגורלו. משום מה, הקשר עם אנשי המשק שבהם טיפל לא נשמר".

גם כעבור שנים הם הדגישו, אומר יצחקי, את אומץ לבו וקור רוחו הבלתי רגילים. הם גם חזרו וציינו שהיה להם קושי לתקשר עמו עקב מגבלות השפה. ממה ששמעו מקטעי סיפוריו הבינו שהיה רופא בצבא האדום, השתתף עם יחידותיו בקרבות קשים מול הצבא הגרמני וכך צבר ניסיון עשיר בטיפול בפצועי לחימה.

"חיפוש בארכיוני הצבא העלה", אומר יצחקי, "כי האות היחיד שקיבל על פעילותו בכפר דרום היה 'אות הקוממיות', שהמדינה העניקה כעבור כמה שנים לכל מי שהשתתף בקרבות במלחמת 1948".

נושאים קשורים:  מגזין,  יום העצמאות,  סיפור גבורה,  היסטוריה של הרפואה,  כפר דרום
תגובות
11.05.2016, 22:40

סיפור מרתק ,מחכה להסטוריון שיאתר בארכיון קופת חולים ובמשרד הבריאות, בארכיון חיל הרפואה מה עלה בגורלו של דר' רובינשטיין. לא סביר שהאיש נעלם בלי להשאיר עקבות.

אנונימי/ת
12.05.2016, 07:54

אולי קרה לו מה שקרה לרבים אחרים. נשחק אצלנו התאכזב מהמרפקנות חסרת הרחמים והמשיך לחיות עם קרוביו בקנדה, אוסטרליה או ארצות הברית. אני הכרתי מספר מקרים כאלה. עוד לא כתבו את ספר היורדים בעל כרחם...

12.05.2016, 09:42

אריה יצחקי,כתבת הספר על העמידה המופלאה של אנשי כפר דרום והפלמח.
בניהם אבי ז"ל,משה שבילי.(אברמשבילי במקור).
אכן ,הד"ר טיפל בו והצילו.
מסיפורי כפר דרום המרשימים:
מקור המים: היתה היתה בישוב באר.כדי שהמצרים לא ידעו מה קורה.היו מפעילים המשאבה רק כאשר הרכבת עוברת בעזנ הסמוכה!
המצרים ביקשו הפסקת אש,כדי לפנות גופות חייליהם! כפר דרום נענו!
אבי והילל לביא הי"ד היו בג'יפ. ירו עליהם פגז,מרגמה ,כנראה. הילל לביא נהרג,
אבי נפצע מרסיסים רבים.
אלה נותרו בגופו עד מותי.
הד"ר טיפל בהם.
סיירי הפלמ"ח האמיצים מצאו פירצה ופינו הפצועים. אבי הגיע לתל השומר.
כעת אני יודעת של מציל הפצועים בכפר דרום. אשמח לדעת אם יש בני משפחה,אולי ניתן יהיה לארגן הערכת מדינת ישראל לאיש ראוי זה. חג שמח.

12.05.2016, 09:44

נ.ב.סליחה על שגיאות ההקלדה.