כישלון בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון הוא בעיה נפוצה בכל העולם. מחקר זה ניסה להעריך אם סימפטומים קוגניטיביים, שהם אספקט חשוב בדיכאון, אינם משתפרים תחת טיפול אנטי-דיכאוני קונבנציונאלי. ההערכה התבצעה על ידי בחינה של מגוון תפקודים קוגניטיביים בעת טיפול אקוטי בתרופות נוגדות דיכאון.

המחקר היה רב-מרכזי, בין-לאומי, פרוספקטיבי, רנדומלי, מסוג תווית פתוחה (open label randomized test), אשר כלל מטופלים ממרפאות ראשוניות או ממרפאות פסיכיאטריות. המחקר מהווה חלק מהמחקר הבין-לאומי לחיזוי הטיפול האופטימלי בדיכאון (International Study to Predict Optimized Treatment in Depressionח- iSPOT-D).

המחקר העריך קבוצה גדולה של חולים באפיזודה דיכאונית ובדק את ההשפעה של טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני אקוטי על מגוון תפקודים קוגניטיביים: קשב, עיכוב תגובה (response inhibition), תפקודים ניהוליים בעת ניווט במרחב, גמישות קוגניטיבית, זיכרון מילולי, זיכרון עבודה, מהירות קבלת החלטות, מהירות עיבוד מידע ומהירות תגובה פסיכו-מוטורית.

הערכת התפקודים הקוגניטיביים התבצעה בעת קבלתם (לפני טיפול) ולאחר שמונה שבועות של טיפול באחת משלוש תרופות נוגדות דיכאון - אסציטלופרם (Escitalopram), סרטרלין (Sertraline) או ונלפאקסין XR Venlafaxine XR) XR ).

מטופלים מתאימים בגילאי 18-65 חולקו באופן רנדומלי וביחס של 1:1:1 לאחת משלוש הקבוצות. הנבדקים לא היו תחת טיפול תרופתי כלשהו, או שהיו מוכנים לעבור שבוע washout. בעברם לא מתועד כישלון טיפולי או תגובה לא מספקת לאחת מתרופות המחקר.

לצורך ביקורת, בחנו החוקרים קבוצה מקבילה של נבדקים בריאים. הנבדקים הבריאים לא קיבלו טיפול או התערבות רפואית, אך כן עברו הערכות לשינוי בתפקודם הקוגניטיבי או במדדים הקליניים באותה תקופת זמן. לכן, קבוצה זו היוותה ביקורת בדיקה ובדיקה מחדש (test-retest).

התוצר הראשי שנבחן במחקר היה שינוי במדדים קוגניטיביים במשך 8 שבועות טיפול, בחולים הלוקים בדיכאון.

בין דצמבר 2008 לספטמבר 2011 גויסו 1,008 נבדקים מתאימים למחקר. נמצא, כי ללא קשר לזרוע הטיפולית (אסציטלופרם, סרטרלין או ונלפאקסין XR) לא היה שיפור בחמשת התפקודים הקוגניטיביים הבאים: קשב, עיכוב תגובה, זיכרון מילולי, מהירות קבלת החלטות ועיבוד מידע. גם במטופלים אשר הוגדרו ברמיסיה קלינית לא נמצא שיפור משמעותי בתפקודים הקוגניטיביים המפורטים לעיל.

נמצא גם, כי פגיעה קוגניטיבית היתה קשורה בצורה מאוד משמעותית למהלך הכרוני של דיכאון (כולל הופעה מוקדמת יותר), אך לא לחומרת הסימפטומים הקשורים למצב הרוח או לכישלונות קודמים בטיפול אנטי-דיכאוני.

החוקרים הסיקו, כי הפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי הקיימת בדיכאון נשארת למרות השיפור בסימפטומים אחרים כתוצאה מטיפול תרופתי. לא נמצא הבדל בין שלוש התרופות נוגדות הדיכאון שנבדקו במחקר זה, ואף אחת מהן לא הראתה יעילות בשיפור סימפטומים קוגניטיביים אלו. החוקרים ציינו, כי אף על פי שתקופת זמן של שמונה שבועות מגבילה את המסקנות לטיפול אקוטי בלבד, היא מדגישה את העובדה כי פגיעה קוגניטיבית לא מטופלת, קרוב לוודאי תורמת לשיעור הגבוה של כישלון תרופתי ולסיכון להישנות המחלה.

החוקרים כותבים, כי מחקרים עתידיים יכולים להתמקד בפגיעה קוגניטיבית כמטרה טיפולית ייעודית לצורך שיפור התוצאות הטיפוליות בטווח הארוך. תרופות נוגדות דיכאון עם מנגנוני פעולה שונים לאלו שנבדקו במחקר גם זמינות, וניתן להעריך את יעילותן  בנוגע לתפקודיים קוגניטיביים. לדוגמא, 8 שבועות של טיפול עם vortioxetine (תרופה נוגדת דיכאון חדשה עם מנגנון פעולה מולטימודאלי, אשר משפיע על מספר רב של נוירוטרנסמיטרים בנוסף לסרוטונין) הדגימה במחקר נפרד שיפור בזיכרון מילולי, עיבוד מידע, מהירות בקבלת החלטות וגמישות מחשבתית בחולים מבוגרים עם דיכאון חוזר.

מחקרים בתרופות כמו vortioxetine מראים כי יש צורך במנגנוני פעולה נוספים מלבד SSRI ו-SNRI כדי לטפל בסימפטומים הקוגניטיביים הקשורים לדיכאון.

המחקר מומן על ידי Brain Resource Company Operations Pty Ltd ומכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH).

מקור: 
Carrie Shilyansky, Leanne M Williams, Anett Gyurak, Anthony Harris, Timothy Usherwood, Amit Etkin. Lancet Psychiatry. March 16, 2016.

למאמר:  פגיעה קוגנטיבית בזכרון והשפעותיה על התפקוד