מחקרים

השלכות ארוכות טווח של התערבות מוקדמת למניעת הפרעת דחק פוסט טראומתית - סקירה והערת מערכת

מחקר ישראלי מקבוצת המחקר של פרופ' אריק שלו (החטיבה הפסיכיאטרית, המרכז הרפואי "הדסה", ירושלים) המתפרסם כעת בדק את ההשפעה של התערבות מוקדמת בהפרעת דחק פוסט טראומתי

27.04.2016, 12:14
טיפול פסיכיאטרי (צילום: אילוסטרציה)

למניעת הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSDי, Post-Traumatic Stress Disorder) השלכות ניכרות. מחקר ישראלי חדש העריך לאורך 3 שנים תוצאות של התערבות מוקדמת בהפרעת דחק פוסט טראומתית אקוטית.

המחקר כלל מבוגרים שאובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומתית אקוטית על פי הקריטריונים של ה-DSM-IV בין השנים 2003 ל-2007. המשתתפים חולקו אקראית לארבע קבוצות:
1. טיפול במשך 12 שבועות של חשיפה ממושכת (Prolonged Exposure)י (n=63);
2. טיפול קוגניטיבי (n=40);
3. טיפול ב-SSRIי(Escitalopram)י,(n=23).
4. פלצבו (n=23).
כמו כן, בוצע מעקב אחר קבוצה חמישית, של 82 משתתפים שסירבו לטיפול.

הטיפול החל חודש לאחר האירוע הטראומתי, והמשתתפים עברו הערכה חוזרת 5 חודשים ו-36 חודשים לאחר מכן. המעריכים לא היו מודעים לאופי הטיפול שקיבלו המשתתפים. ההערכה בוצעה על פי הClincian-Administered PTSD Scaleי(CAPS), המעריך הפרעת דחק פוסט טראומטית וסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית. דיווחי הנבדקים על סימפטומים, על תפקוד כללי ועל מצב תעסוקתי נמדדו כתוצאות משניות. המשתתפים שהופסק המעקב אחריהם היו מכל הקבוצות (Missing completely at random).

פרופ' אריה (אריק) שלו (צילום: פרטי)

פרופ' אריה (אריק) שלו (צילום: פרטי)

הן חשיפה מתמשכת והן טיפול קוגניטיבי נמצאו כמפחיתים משמעותית את הפרעת הדחק הפוסט הטראומתית ואת הסימפטומים הנלווים. זאת, בין חודש ל-5 חודשים לאחר הטראומה: ניקוד ה-CAPS הממוצע לאחר חודש בקבוצת החשיפה הממושכת ירד מ- 73.59 (95%CIי86.21-78.96) ל-28.59 (95%CIי21.89-י35.29), ובקבוצת הטיפול הקוגניטיבי מ-71.78 (95%CIי66.92-78.93) ל-29.48י (95%CIי21.32-37.95) (P<0.001).

בשתי הקבוצות, התוצאות נותרו יציבות גם בבדיקה לאחר שלוש שנים מהאירוע הטראומתי. ואולם, גם בקבוצות המחקר האחרות נמצאו לאחר שלוש שנים תוצאות דומות. ניקוד ה-CAPS הממוצע בקבוצת החשיפה הממושכת עמד על 31.51 (95%CIי20.25-42.78), בקבוצת הטיפול הקוגניטיבי על 32.08 (95%CIי20.74-43.42), בקבוצת ה-SSRIי על 34.31 (95%CIי16.54-52.07), בקבוצת הפלצבו על 32.31 (95%CIי20.15-44.12) ובקבוצה ללא טיפול על 30.59 (95%CIי19.40-41.78).

בכל הקבוצות נמצאה שכיחות דומה של הפרעת דחק פוסט טראומטית (46.2%-28.6%), כולל תוצאותיה המשניות.

מסקנת החוקרים היתה, כי התערבות מוקדמת על ידי חשיפה ממושכת או יל ידי טיפול קוגניטיבי מאיצים את תהליך ההחלמה מהפרעת דחק פוסט טראומתית אקוטית. השפעת שני הטיפולים נותרת יציבה, אך ללא הפחתה בשיעור ההפרעה לאחר שלוש שנים.

השכיחות המתמשכת של הפרעת הדחק הפוסט טראומטית, למרות יעילותם היחסית של ההתערבויות, מדגישה את האופי העיקש והעמיד לטיפול של ההפרעה בחלק מהנפגעים, ואת האתגר הקליני הקיים בתחום.

ממערכת האתר:

תוצאות המחקר הנוכחי ממחישות את הצורך במציאת טיפולים יעילים יותר מהקיימים להפרעת הדחק הפוסט טראומטית, וודאי יעוררו ויכוח בין המטפלים בגישות השונות.

מסקנות החוקרים מצטרפות למסקנות שעלו ממספר מחקרים אשר השוו שיטות טיפול שונות בנפגעי PTSD ואשר הגיעו למסקנות דומות. לדוגמא:  Steenkamp ועמ' סקרו את המחקרים התקפים מתוך 891 פרסומים בתחום הטיפול הנפשי בנפגעי טראומות צבאיות בין השנים 1980 ל-2015, ומצאו 36 מחקרים שנמצאו ראויים להשוואה.

שני סוגי טיפולים שזכו לסקירה רבה יחסית היו טיפול קוגניטיבי וחשיפה מתמשכת (PE) - לשניהם היו תוצאות מגוונות, עם הקלה יחסית בסימפטומים. לעומת זאת, מרבית המטופלים לא הגיעו לשלב של ריפוי, ולא נמצא יתרון משמעותי של שני סוגי הטיפול - הממוקדים שניהם בטראומה - על טיפולים שאינם ממוקדי טראומה.

Steenkamp MM, Litz BT, Hoge CW, Marmar CR:  Psychotherapy for Military-Related PTSD: A Review of Randomized Clinical Trials. JAMA, 2015 Aug 4;314(5):489-500. doi: 10.1001/jama.2015.8370

במחקר מעניין נוסף השוו Markowitz ועמ' מהמכון הפסיכיאטרי של ניו יורק (New York State Psychiatric Institute) טיפול ממוקד חשיפה לעומת טיפול שאינו חשוף לטראומה, במטופלים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית ממושכת.  במחקר זה נמצא כי טיפול בין-אישי (Interpersonal Therapy, ITP), טיפול קצר מועד המתמקד בבעיות בקשרים הבין-אישיים של המטופלים, היה יעיל כמו חשיפה מתמשכת (PE).

גם כאן הגיעו החוקרים למסקנה כי אין הכרח בחשיפה מחדש של הנפגעים לטראומה שחוו על מנת שהטיפול בהפרעה הפוסט טראומטית.

Markowitz JC, Petkova E, Neria Y, Van Meter PE, Zhao Y, Hembree E, Lovell K, Biyanova T, Marshall RD:  Is Exposure Necessary? A Randomized Clinical Trial of Interpersonal Psychotherapy for PTSD. Am J Psychiatry, 2015 May;172(5):430-40. doi: 10.1176/appi.ajp.2014.14070908. Epub 2015 Feb 13.

וכאמור, גם המחקר הנוכחי מציג תמונה עגומה יחסית של אפשרויות הטיפול הנוכחיות בנפגעי PTSD, המדגישה את הצורך לחיפוש דרכי טיפול חדשניות, על מנת להביא מזור למטופלים רבים ולסובבים אותם.

מקור:
Arieh Y. Shalev, MD; Yael Ankri, MA; Moran Gilad, MA; Yossi Israeli-Shalev, MA; Rhonda Adessky, PhD; Meng Qian, PhD; and Sara Freedman, PhD. Long-Term Outcome of Early Interventions to Prevent Posttraumatic Stress Disorder. J Clin Psychiatry 2016

נושאים קשורים:  מחקרים,  הערת מערכת,  סקירה,  פרופ' אריק שלו,  המרכז הרפואי "הדסה",  PTSD,  הפרעת דחק פוסט-טראומתית,  טיפול קוגנטיבי,  SSRI,  טיפול בחשיפה ממושכת
תגובות
 
27.04.2016, 14:41

לא מובן. גם בפלצבו וללא טיפול הושגו תןצאות דומות מאוד לפי המחקר?!

06.05.2016, 22:15

מה לגבי EMDR, האם זה פלסבו או טיפול שיש בו כדי לעזור?
ההרגשה שלי מחוויית אירוע לחץ אקוטי בשילוב עם מצב בריאותי רעוע היה כמו כספית שנעה במהירות במוח ותחושה של אי שקט, פחד, אשמה קשה, חנק והתקפי בעתה ביום ובלילה. אני עברתי טיפול פסיכולוגי עם פסיכותרפיסטית, משלא עזר (כי הוצפתי בטיפול עם התחושות הקשות ללא הקלה ופיתרון) ניסיתי טיפול עם מטפלת אחרת ששילבה לבסוף גם פעם או פעמיים מן טיפול emdr, בסוף מצבי הנפשי נרגע, והפסקתי עם הטיפול. לא יודעת מה סייע אם בכלל, אך כן הוקל לי בתחושת האשמה הקשות ע"י קריאת כרטיסיות עם משפטים חיוביים על עצמי שסותרים את קולי הפנימי המאשים כלפיי. אולי יש חוסר איזון בין האונות כתוצאה מאירוע טראומטי? מישהו חקר?

אנונימי/ת
21.05.2016, 09:53

מתן דרלין (פרופרנולול ) לנפגעי טראומה עד 2-3 שעות לאחר מועד הטרומה , עוזר מאוד , וזה בדוק .
ניתן גם בהחלט להשתמש בתרופה בהמשך