סקירה סיסטמטית ומטה-אנליזה חדשה בדקה את הקשר בין חשיפה לרדיותרפיה בטיפול בסרטן הפרוסטטה לבין התפתחות של ממאירות שניונית.
עוד בעניין דומה
נכללו במחקר מאמרים שהעריכו את הסיכון לממאירות שניונית במטופלים שנחשפו לרדיותרפיה במהלך הטיפול לסרטן הפרוסטטה. התוצא הראשוני שנמדד היה סרטן שלפוחית השתן, המעי הגס, הרקטום, הריאות והמערכת ההמטולוגית.
21 מחקרים נכללו בסקירה. מרבית המחקרים היה מחקרים גדולים, רב-מרכזיים, עם סיכון בינוני להטיות. הסוג הנפוץ ביותר של רדיותרפיה היה קרן חיצונית (External beamי). 13 מחקרים השתמשו במטופלים שעברו ניתוח כביקורת ו-8 מחקרים השתמשו במטופלים שלא עברו רדיותרפיה כביקורת. אורך המעקב השתנה בין המחקרים השונים.
נמצא סיכון מוגבר לסרטן שלפוחית השתן (ארבעה מחקרים; Ajusted hazard ratioי 1.67; 95% Confidence Intervalי1.55-1.80), המעי הגס (שלושה מחקרים; 1.79; 1.34-2.38), ורקטום (שלושה מחקרים; 1.79; 1.34-2.38).
לא נמצא סיכון מוגבר לסרטן המערכת ההמטולוגית (מחקר אחד; 1.45; 0.70-3.01), לאחר רדיותרפיה בהשוואה למטופלים שלא נחשפו לרדיותרפיה.
הסיכון לממאירות שניונית משתנה כתלות בסוג הרדיותרפיה: טיפול עם קרן חיצונית נמצא קשור לסיכון מוגבר לממאירות שניונית, בעוד שברכיתרפיה (Brachytherapy) לא נמצאה קשורה לעלייה בסיכון.
במחקרים השונים הסיכון המוגבר ביותר לסרטן שלפוחית השתן, המעי הגס והרקטום היה 3.8%, 4.2% ו-1.2%, בהתאמה, בעוד שהסיכון הנמוך ביותר היה 0.1%, 0.3% ו-0.3%, בהתאמה.
מסקנת החוקרים היתה, כי מטופלים שנחשפו לרדיותרפיה בטיפול בסרטן הפרוסטטה נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות ממאירות שניונית של שלפוחית השתן, המעי גס והרקטום, בהשוואה למטופלים שלא נחשפו לרדיותרפיה, אך השיעורים האבסולוטיים שדווחו היו נמוכים. מחקרים נוספים עם משך מעקב ארוך יותר נחוצים על מנת לאשש את הממצאים.