מספר מחקרים שנעשו באחרונה בחנו את התפקיד הטיפולי של מעכבי PDE5, המשמשים כיום לטיפול בבעיה בזיקפה, לטיפול בשפיכה מוקדמת (PE).
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה היתה להעריך את היעילות של פרוקסטין בלבד, לעומת היעילות של פרוקסטין וטדלפיל בחולים עם PE.
מחקר נסיוני זה כלל 100 חולים בגילאים 17-49, גברים פוטנטים עם PE וללא מחלה אורגנית מאובחנת. כל המטופלים סבלו מ-PE לאורך כל החיים, עם intravaginal ejaculation latency timeי(IELT) של פחות מ-1.5 דקות.
המטופלים חולקו ל-2 קבוצות בצורה רנדומלית. בקבוצה A, המטופלים קיבלו 10 מ"ג פרוקסטין ביום, בנוסף לקבלה 4 שעות טרם פעילות מינית. בקבוצה B, המטופלים קיבלו 10 מ"ג פרוקסטין ביום ובנוסף 10 מ"ג טלדפיל שעה אחת לפני פעילות מינית מתוכננת.
משך הטיפול היה 6 חודשים והמטופלים הוערכו ל-IELTי 3 ו-6 חודשים לאחר תחילת הטיפול.
ממוצע הגילאים בשתי הקבוצות היה דומה -33 ± 9.6 ו-31.2 ± 9.3 שנים (P = 0.368). מספר ממוצע של פעילות מינית היה 1.08 ± 0.6 ו-1.12 ± 0.6 בשבוע, בקבוצות A ו-B, בהתאמה (P = 0.791). ממוצע IELT ב-3 חודשים בקבוצות A ו-B היה 4.5 ± 1.5 ו-5 ± 2.4 דקות, בהתאמה (P = 0.285); ב-6 חודשים היה הממוצע 4.8 ± 1 ו-5.3 ± 2 דקות, בהתאמה (P = 0.278).
תוצאות המחקר מדגימות, כי טיפול בטדלפיל יכול להעלות ממוצע IELT ויכול להיות אמצעי לטיפול בשפיכה מוקדמת בשילוב עם פרוקסטין.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות