דליפת שתן או צואה לא רצוניות (או במונחים הרפואיים שלהם "אי נקיטת שתן" ו-"אי נקיטת צואה") הן תלונות שכיחות ביותר בקרב שני המגדרים ופוגעת משמעותית באיכות החיים. קיימים סוגים שונים של דליפות שתן וצואה ולכל בעיה פתרון משלה.
עוד בעניין דומה
דליפת שתן
דליפת שתן במאמץ - דליפה השכיחה בעיקר בנשים לאחר לידות ונגרמת כתוצאה מהחלשות התמיכה של השופכה ושרירי רצפת האגן. לעיתים, דליפה מסוג זה תתהווה אצל גברים לאחר ניתוחי ערמונית. המטופלים מתלוננים על דליפת שתן בעת שיעול, צחוק, התעטשות, מאמץ גופני ולפעמים עקב שינויי תנוחה כמו מעבר משכיבה לעמידה. הטיפול הראשוני השמרני הוא פיזיותרפיה של רצפת האגן אך במרבית המקרים הפתרון היעיל ביותר הוא ניתוח. הניתוחים החדשניים היום נקראים "ניתוחי מתלה" הנחשבים כזעיר-פולשניים ובהם מושתל "סרט" מתחת לשופכה דרך הנרתיק ללא חתך בטני. המטופלת משתחררת לביתה ביום הניתוח או יום לאחריו ואחוזי ההצלחה גבוהים מתקרבים ל 90%. בגברים הניתוח המסורתי הוא השתלת סוגר מלאכותי הפועל במנגנון הידרו-מכני שבו מושתל שרוול החובק את השופכה ובכך נמנעת הדליפה. הניתוח החדשני בגברים נקרא "Male Sling" שבו, בדומה לנשים מושתל סרט קבוע מתחת לשופכה הגורם ללחץ ושינוי זווית השופכה. הסרט מושתל באמצעות מוליכים מתכתיים עדינים ללא חתך בבטן ולכן נחשב כניתוח זעיר פולשני. אורכו כשעה ומרבית המטופלים משתחררים ביום שלמחרת.
דליפת שתן בדחיפות / שלפוחית רגיזה - התלונה העיקרית של חולים הסובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה היא דחיפות במתן שתן (אי יכולת להתאפק) המלווה בתכיפות ניכרת ובשליש מהחולים תיתכן דליפת שתן המתרחשת בעת התכווצות לא רצונית של שריר השלפוחית. הפגיעה באיכות החיים היא קשה במיוחד בעיקר בגלל הפתאומיות והחומרה של הדליפה. הטיפול הראשוני בשלפוחית הרגיזה כולל שינויים באורחות החיים והדרכה על הימנעות משתיית קפאין, אלכוהול, משקאות מוגזים והפחתת צריכת 
נוזלים בשעות הערב. הטיפול העיקרי בתסמונת הוא מתן תרופות "המרגיעות" את שריר השלפוחית אך הן יכולות לגרום לתופעות לוואי כגון עצירות, טשטוש ראייה ויובש בפה. התרופות הנ"ל לא עוזרות לכל החולים ולא פעם מפסיקים ליטול אותן בגלל תופעות הלוואי והיעדר יעילות.
טיפול חדשני נוסף הוא הזרקה של בוטוקס לשלפוחית השתן. הבוטוקס גורם לשיתוק של שרירים ועל ידי הזרקתו לשריר השלפוחית מושגת הקלה בעצמת ותדירות ההתכווצויות הלא רצוניות. ההזרקה נעשית באמצעות ציסטוסקופ (צינורית עם מצלמה המוחדרת לכיס השתן דרך השופכה) בהרדמה מקומית או חלקית ועורכת כ 15 דקות בלבד. המטופלים משתחררים לביתם כשעתיים לאחר הפעולה. הזרקת הבוטוקס היא פעולה פשוטה, יעילה ובטוחה. הסיבוך המשמעותי היחיד הוא עצירת שתן זמנית אך זה קורה רק ב-6% מהמטופלים. הפעולה הינה בסל הבריאות לחולים הסובלים מטרשת נפוצה או נפגעי חוט שדרה. אחד מהטיפולים החדשניים לשלפוחית הרגיזה הוא השתלה של קוצב לחוט השדרה. זהו הליך פשוט יחסית הנעשה בהרדמה מקומית שבו מושתלת אלקטרודה לחוט השדרה התחתון. האלקטרודה מחוברת לקוצב שהוא מעיין סוללה הנותנת פולסים חשמליים המגרים את העצבים המגיעים אל שלפוחית השתן וגם אל הרקטום. טיפול זה יעיל גם בחולים הסובלים מעצירת שתן שלא על רקע של חסימת דרכי השתן (כגון הגדלה של הערמונית) וגם לטיפול בדליפת צואה. הפרוצדורה מורכבת משני שלבים: בראשון משתילים את האלקטרודה והיא מחוברת לקוצב חיצוני. זהו שלב המבחן בו המטופלים יכולים לשנות את עצמת ותדירות הפולסים החשמליים באמצעות שלט מרחוק ובכך מעריכים האם קיימת הטבה משמעותית בסימפטומים של הדליפה. אם כן, אז עוברים לשלב השני שבו מושתלת סוללה/קוצב קבוע בתוך הגוף המחובר לאלקטרודה שהושתלה בשלב הראשון. הסוללה מחזיקה בממוצע 7 שנים ואח"כ ניתן להחליפה בפרוצדורה ניתוחית פשוטה של מספר דקות.
דליפת צואה
אי נקיטת צואה היא תופעה שכיחה בקרב שני המגדרים אך שכיחה יותר בנשים ובגיל מתקדם. כ-8% מכלל האוכלוסייה הבוגרת סובלים מאי נקיטת צואה. נראה כי הערכה זו לביטוי של אי נקיטת הצואה נמוך בהרבה מהביטוי האמיתי מאחר וקיימת בושה בדיווח על בעיה זו בפני רופא המשפחה ואף שיתוף בני המשפחה הקרובים. אי נקיטת הצואה מדורגת למספר דרגות חומרה לפי קריטריונים כמו-מספר בריחות הצואה ביום, בריחת צואה נוזלית או מוצקה, בריחת גזים, הכתמה, צורך בהנחת פד או טיטול ומידת ההפרעה שבריחת הצואה משפיעה על איכות החיים. בחלק מהמטופלות קיים שילוב בין אי נקיטת צואה ואי נקיטת שתן. אי נקיטת צואה יכולה להיות כחלק מהביטוי של מחלות כמו מחלה דלקתית של המעיים או כחלק מהביטוי של תסמונת המעי הרגיז, להתפתח משנית לניתוח פריאנאלי כמו ניתוח לטחורים או פיסורה, נזק מילדותי לסוגר האנאלי או לעצבוב של הסוגר האנאלי, טראומה למח השדרה, או גורם מטבולי כמו סכרת. כל מטופלת שמתלוננת על אי נקיטת צואה אמורה לעבור בירור שיבהיר מה הסיבה לאי נקיטת הצואה. הבדיקות לבירור אי נקיטת צואה כוללות סונר דרך פי הטבעת, מנומטריה אנאלית, EMG אנאלי, דהפקוגרפיה ועוד.
כיום קיימים טיפולים שונים באי נקיטת הצואה. שינוי הכלכלה לכלכלה עשירת סיבים יכולה לשפר מאוד את אי נקיטת הצואה. תרופות שמונעות שלשול יקלו על ביטוי אי נקיטת הצואה. החדרת טמפון אנאלי מיוחד יכול להקל על ביטוי של אי נקיטת צואה. פיזיוטרפיה של שרירי ריצפת האגן, תרגילי פילאטיס, תרגילי קגל עשויים לשפר את אי נקיטת הצואה. מיעוט מהמטופלים עם אי נקיטת צואה מופנים לפיתרון ניתוחי כמו תיקון כירורגי של סוגר אנאלי פגוע או השתלת סוגר אנאלי מלאכותי. קיימים טיפולים כירורגיים חדשניים כגון- הזרקת סיליקון או חומצה היאלורונית למרווח שבין הסוגרים של פי הטבעת, טיפול חשמלי שמועבר לסיבי הסוגר וגורם לחיזוק הסוגר האנאלי (SECCA), גרייה חשמלית של העצב הטיביאלי האחורי (PTNE) והשתלת קוצב סקראלי
(Sacral Nerve Stimulation/ Modulation=SNS/M). חלק מהטיפולים, שצוינו לעיל, עדיין לא אושרו לטיפול במסגרת סל הבריאות של משרד הבריאות.
השימוש ב-SNS התקבל לסל הבריאות לפני מספר חודשים בהתוויה של אי נקיטת צואה. השיטה מבוססת על החדרת אלקטרודה באחד מהפתחים שבעצם העצה, באמצעותה ניתן להעביר זרם חשמלי המגרה את העצבוב לסוגר האנאלי וכך משפר את אי נקיטת הצואה. הפעולה נעשית בחדר ניתוח בתנאים סטריליים, תוך בקרה של שיקוף רנטגן, על מנת לוודא כי מיקום האלקטרודה מדויק. בשלב ראשון האלקטרודה מחוברת לקוצב זמני (PNE). במהלך שבועיים המטופל מנהל רישום של אירועי בריחת הצואה על פיהם ניתן לקבוע באם חל שיפור באי נקיטת הצואה ורק במידה וחל שיפור יושתל הקוצב הקבוע. את הקוצב ניתן לתכנת באופן שישפיע על אי נקיטת הצואה בצורה מיטבית.
מאת: ד"ר קובי סתיו, רופא בכיר במחלקת אורולוגיה, המרכז הרפואי אסף הרופא
ד"ר רותי גולד-דויטש, רופאה בכירה בחטיבה כירורגית, המרכז הרפואי אסף הרופא
ליצירת קשר עם ד"ר קובי סתיו - לחץ/י כאן
ליצירת קשר עם ד"ר רותי גולד-דויטש - לחץ/י כאן
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
