גלובולינים נגד תאי התימוס

טיפול מוקדם בגלובולונים נגד תאי תימוס מפחית הצורך בדיכוי חיסוני לאחר השתלת תאי גזע

מטופלים עם ממאירות של תאי הדם, שקיבלו טרם השתלת תאי גזע מתורם שאינו קרוב משפחה גלובולינים נגד תאי תימוס יחד עם טיפול מקדים, צרכו פחות תרופות לדיכוי חיסוני בשנה שלאחר ההשתלה

08.02.2016, 09:59
פלסמה, דם (צילום: אילוסטרציה)

טיפול מוקדם בגלובולינים נגד תאי התימוס (anti-thymocyte globulin – יATG) מפחית את שיעור ההיארעות של מחלה כרונית של השתל נגד המאכסן (chronic graft-versus-host disease – CGVHD) לאחר השתלת תאי גזע (haemopoietic cell transplantation) מתורם שאינו קרוב משפחה, אך אין הוכחות ליעילות הטיפול.

המחקר הנוכחי בחן אם ATG מספק יתרונות למטופלים, בפרט בהורדת הצורך בדיכוי חיסוני ארוך-טווח לאחר ההשתלה.

בוצע מחקר שלב III מבוקר ורב-מרכזי, עם תווית פתוחה והקצאה אקראית, בעשרה מרכזי השתלות ובמרכז יחיד באוסטרליה. במחקר השתתפו מטופלים בגילאי 16-70 הסובלים ממחלה ממאירה של תאי הדם, עם ציון קרנופסקי (סטטוס תפקודי) של 60 ומעלה, שעברו טיפול אגרסיבי להרס התאים הסרטניים (myeloablative), או טיפול עדין יותר (non-myeloablative), כהכנה להשתלת תאי גזע מתורם שאינו קרוב משפחה.

המטופלים הוקצו ביחס 1:1 לקבלת טיפול מקדים עם ATG שמקורו בארנבים בשילוב עם טיפול סטנדרטי למניעת GVHD, או לקבלת טיפול סטנדרטי למניעת GVHD בלבד. הטיפול ב-ATG כלל עירוי במינון 4.5 מ"ג/ק"ג על פני שלושה ימים: 0.5 מ"ג/ק"ג יומיים לפני ההשתלה, 2.0 מ"ג/ק"ג יום אחד לפני ההשתלה ו-2.0 מ"ג/ק"ג יום אחד אחרי ההשתלה.

התוצא העיקרי שנבדק היה אי שימוש בתרופות לדיכוי מערכת החיסון, ללא חידוש המרשמים, עד 12 חודשים מהשתלת תאי הגזע. ניתוחי הנתונים היו על בסיס כוונה לטפל (intention-to-treat).

בין יוני 2010 ליולי 2013 גויסו 203 מטופלים למחקר: 101 הוקצו ל-ATG ו-102 לביקורת. מבין 99 המטופלים שהוקצו ל- ATGי, 37 (37%) היו חופשיים מתרופות לדיכוי חיסוני 12 חודשים לאחר ההשתלה, לעומת 16 (16%) מבין 97 המטופלים שלא קיבלו ATG (יחס סיכויים מותאם: 4.25, 95% רווח בר סמך 1.87-9.67, p=0·00060).

לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בשיעור ההיארעות של תופעות לוואי חמורות, שהשפיעו על 34 (34%) מטופלים בקבוצת ה-ATG ו-41 (42%) מטופלים בקבוצת הביקורת. רה-אקטיבציה של נגיף אפשטיין-בר (Epstein-Barr virusי – EBV) היתה שכיחה יותר, באופן ניכר, בקרב מטופלים שקיבלו ATGי (20 מטופלים, מתוכם אחד נפטר, שהיה היחיד מבין כל המטופלים שנפטר עקב תופעות לוואי), בהשוואה למטופלים שלא קיבלו ATG (שני מטופלים). לא אירעו מקרי מוות שיוחסו לטיפול ב-ATG.

מתוצאות המחקר ניתן להסיק, כי יש מקום להוספת ATG לטיפול ההכנה להשתלת תאי גזע, myeloablative או non-myeloablative, במקרים בהם מקור השתל הוא מתורם שאינו קרוב משפחה. היתרונות של שימוש מופחת בסטרואידים הם בעלי משמעות קלינית רבה.

למרות שיעור מוגבר של רה-אקטיבציה של EBV, ניתן לטפל בזיהום זה על ידי ניטור פרוספקטיבי וטיפול בריטוקסימאב (Rituximab - Mabthera). יש לבצע מחקרים נוספים, על מנת לבחון האם המינונים בהם נעשה שימוש במחקר זה הם האופטימליים עבור מטופלים אלו, וכדי לספק הוכחות נוספות של שיעורי הישנות נמוכים לאחר משטרי הכנה שאינם אגרסיביים (non-myeloablative).

מקור:
Irwin Walker, Tony Panzarella, Stephen Couban, Felix Couture, Gerald Devins, Mohamed Elemary, Geneviève Gallagher, Holly Kerr, John Kuruvilla, Stephanie J Lee, John Moore, Thomas Nevill, Gizelle Popradi, Jean Roy, Kirk R Schultz, David Szwajcer, Cynthia Toze, Ronan Foley, Canadian Blood and Marrow Transplant Group
Pretreatment with anti-thymocyte globulin versus no anti-thymocyte globulin in patients with haematological malignancies undergoing haemopoietic cell transplantation from unrelated donors: a randomised, controlled, open-label, phase 3, multicentre trial; The Lancet Oncology, Published Online: 23 December 2015

נושאים קשורים:  גלובולינים נגד תאי התימוס,  anti-thymocyte globulin,  ATG,  rabbit ATG,  מחלת השתל נגד המאכסן,  graft-versus-host disease,  GVHD,  השתלת תאי גזע,  דיכוי חיסוני,  הכנה להשתלת תאי גזע,  myeloablation,  נגיף אפשטיין-בר,  EBV,  ריטוקסימאב,  rituximab,  מחקרים
תגובות