סקירה

"תינוקה של רוזמרי", סיפורה המרשים של פסיכוזה סב-לידתית

על הפסיכוזה הסב-לידתית לזכות בתשומת לב מרבית, וזאת בשל היותה המסוכנת מבין ההפרעות הנפשיות המתפתחות במשך ההיריון ו/או בתקופה שלאחר הלידה

מאמר שהתקבל לפרסום באתר ע"י פרופ' יוליאן יאנקו ז"ל, החסר לכולנו מאוד

מבוא

בספרות העוסקת בהפרעות נפשיות והפרעות רפואיות אחרות, המתפתחות במשך היריון ו/או אחרי לידה ניתן למצוא צרור מונחים, המנסים להגדיר את זמן התפתחות ההפרעה:

לפני לידה/קדם או טרום לידתי –,antenatalי/prenatal  אחרי לידה/פוסט פארטום –postnatal/postpartum, סב-לידתי – perinatal ופוארפרלי - puerperal. היחיד מבין מונחים אלו, המזמין אולי פירוש אטימולוגי הוא puerperalי: puer = ילד + parere = ללדת. הגדרתו נעה בין (הפרעה) "קשורה ללידה, המתרחשת בזמן הלידה או מייד אחריה", כפי שהיא מופיעה במילון "תזאורוס" הידוע, לבין (הפרעה המופיעה) "בסוף שלבה השלישי של לידה ועד סוף תקופת הצטמקות הרחם לאחר לידה, הנחשבת כ-42 יום במקורות מסוימים או כ-3-6 שבועות במקורות אחרים. "פוארפרלי" על פי הגדרות אלה, אינו נוגע לתקופת ההיריון.

1אם נביט אל הנושא בנימה משועשעת במקצת, יהיה עלינו להכיר באי דיוקם של המונחים "לפני לידה" ו"אחרי לידה", שכן אישה בגיל הפוריות ופורייה, מצויה בדרך כלל בתקופה ש"לפני" או "אחרי לידה". נדייק בכל זאת ונאמר שב"לפני לידה" הכוונה היא לתקופת ההיריון וב"אחרי לידה" הכוונה היא לתקופה אחרי לידה (פוסט פרטום) שאורכה נחשב בעבר ל-4 עד 6 שבועות ובשנים האחרונות למספר חודשים עד שנה ואף לשנתיים אחרי לידה.

המונח "פוסט פארטום", מצוי משום מה בשימוש רחב יותר משער המונחים המוזכרים, ונראה שלפעמים משתמשים בו מבלי מודעות מספקת לאפשרות הופעת ההפרעות השונות עוד מקודם ללידה, בזמן ההיריון.

נושא ההפרעות הנפשיות הקשורות להיריון ו/או לידה מוזכר ב-DSM-5 (מאי 2013) בפרק של "הפרעות דיכאוניות", בו הוא מצוין כ"דיכאון עם התחלה סב-לידתית, היינו המופיע בזמן היריון או במשך חודשים אחרי לידה" (עמ' 186). מצוין שם גם ש-50% מן הדיכאונות החמורים מסוג פוסט פרטום מתחילים מקודם ללידה.

המונח "דיכאון לידה", השגור בעיקר בפי הדיוטים, חוטא כפליים: 1. הוא אינו מדייק כלל באם מדובר בהפרעה במשך היריון או אחרי לידה ו2. לרוב אינו מתחשב בעובדה שדיכאון, אינו ההפרעה הנפשית היחידה, אלא רק השכיחה ביותר מבין ההפרעות הנפשיות השונות, המופיעות בהקשר זה.

בסקירה, שפורסמה ב-2009 מטעם אוניברסיטת קלגרי – קנדה (1), צוינה שכיחות הדיכאונות  בדרגות שונות של חומרה, המתפתחים "במשך ההיריון או ב-12 החודשים לאחר הלידה", כדלקמן: דיכאון קדם לידתי (מהווה) עד 20% ודיכאון פוסט פרטום 12-16% בערך מכלל הלידות. "בערך", על פי דברי אותו מאמר, נובע מכך שייתכן שה"maternal depression" אינה מאובחנת או מדווחת תמיד.

כל הפרעה נפשית ללא יוצא מן הכלל עלולה להתפתח במשך ההיריון או בחודשים שלאחר הלידה. אבל הנדירה שבהן היא פסיכוזה. היארעותה נחשבת ל-1-2 / 1000 לידות או 0,2% מכל ההפרעות המופיעות בתקופה זו. למרות ערכים צנועים אלו, על הפסיכוזה הסב-לידתית לזכות בתשומת לב מרבית וזאת בשל היותה המסוכנת מבין ההפרעות הנפשיות המתפתחות במשך ההיריון ו/ או בתקופה ש"לאחר הלידה". בכך נוכל להיווכח בפרק הבא.

הסיפור

רוזמרי וגאי, זוג צעיר בראשית נישואיו, הגיע לניו-יורק. הבעל חלם על קריירה של שחקן, ובעת שנסק אל הפסגה, נותרה אשתו, רוזמרי, בודדה. באחד הערבים בילה הזוג אצל חברים בשיחה ושתייה. באישון לילה שבו לביתם. בליל האהבים ההוא, כשתחושותיה של רוזמרי מעורפלות מאלכוהול ומצוקה, היא הרתה. הבדידות ותחושת הנטישה גברו והלכו. ניו-יורק, עיר החופש הנצחי, כמו אחזה בצווארה כלפיתה חונקת וחסרת רחמים. עוד בחודשי ההיריון הראשונים החל מצבה הנפשי של רוזמרי להתערער. מעט הקשר עם שכניה המבוגרים זיכה אותה בנוכחות אנושית כלשהי, רחוקה מלמלא את מקום בעלה.

אט אט, השתלט עליה השיגעון. העולם הפך בעיניה לעוין ומסוכן. כשחשה טעמים משונים בפיה, פירשה אותם כסימן להרעלה בידי מקורביה. היא שמעה דברים שלא נאמרו וראתה דמויות שלא נראו. במצב זה, כשדמיון ומציאות נתערבבו במוחה, ילדה בן, שנראה לה כשטן, מפלצתי. גון עיניו צהוב כעיני נמר. ראשו צימח קרניים ויללותיו נדמו לה הייתיות. היא לא יכלה לקבוע אם חי הוא או מת. האב ובנו היו בעיניה השטן בהתגלמותו. ידידי הזוג והרופא, שניסו לעזור לה, היו בעיניה חבורת פושעים רצחנית, הרוקמת נגדה מזימות.

תוך ימים ספורים הפכה רוזמרי עצמה למעין חיה פראית ושלוחת רסן, שירקה בפני מקורביה הנדהמים. מרחפת בטירופה, כשסכין חדה בידה ומבטה פזור נפש, חשה דחף עז להשליך את תינוקה מעבר לחלון, ולקפוץ אחריו. היא ביקשה לזעוק שהיא רוצה למות. לגרום לכך ששניהם ימותו. רוזמרי קרבה לעריסת התינוק, שהייתה שחורה. חפצים משונים תלו מעליה. השמיכה שעטפה את התינוק הייתה שחורה. גלגלי העגלה חרקו וצלילים משונים בקעו מהם...

להלן קטע מהספר "תינוקה של רוזמרי" מאת אירה לוין (Ira Levin), סופר אמריקני יהודי, בו מתוודע הקורא למצבה של היולדת הצעירה:

הו, אלוהים! אלוהים! היא שומעת שאומרים: אלוהים מת, מת האלוהים וחי השטן! זו הספירה הראשונה, השנה הראשונה לספירת אדוננו! זו השנה מספר אחת, אלוהים נכחד! זו השנה מספר אחת, אדריאן נולד! יהי השטן! יהי אדריאן!

ימים ולילות נוראים חלפו על רוזמרי שנעה ללא הכרה בין חלום למציאות. אט אט החל מצבה להשתפר, והיא חשבה שרק חציו של התינוק הוא שטן, כיוון שחציו השני נוצר ממנה, חצי שטן, חצי בן-אדם. באיחור, קלטה שהיא אמו ולא רצתה שהתינוק יחשוב שהחלב שממנו הוא ניזון, בא מבקבוק. היא דיברה אליו וקמצוץ של אמהות הסתנן אל תוך קולה:

... ואם אתה סקרן לדעת, דע לך, שאני הגברת ממנה נלקח כל החלב ששתית עד כה. אני בטוחה שחשבת, כי חלב נוצר בבקבוקים. לא, טעית; חלב נוצר מאמהות, ואני אמא שלך. כן, כן, אדון מודאג שכמותך. אינך נראה נלהב מן הרעיון; אך עדיין שמעה דברי שווא: "יחי אנדרו, תחי רוזמרי, אמו של אנדרו. יחי השטן".

הסיפור הולך ותם, ואלה הן שורותיו האחרונות:

רוזמרי דגדגה את כרסו של התינוק. אדריאן, לא מוצא חן בעיניך. נכון? שאלה אותו. בטח לא. אדריאן. סטיבן. מה פתאום. חיי, אולי תספיק להיראות כה מודאג? היא נגעה בקצה חוטמו. אתה כבר יודע לחייך, אנדי? כן? נראה אותך, אנדי, מצחיקון קטן, אתה יודע לחייך? אתה מוכן לחייך לאמא? היא הניעה את תכשיט הכסף ונדנדה אותו. קדימה אנדי, אמרה. חיוך אחד קטן. קדימה, נראה אותך, אנד-דנדי.

סוף טוב הכול טוב. רוזמרי, מסתבר, קרוב לוודאי הבריאה*.

הערבוביה בין הרע לטוב, בין המציאות הקיימת לזו המדומיינת הולכת ומתמתנת בהדרגתיות. רגשותיה השליליים  נעשות פחות חדים והתנהגות התואמת  לסיטואציה של אמהות מסתננות אל תוך הטקסט.

2הספר "תינוקה של רוזמרי" של אירה לוין, אשר יצא לאור ב-1967, הפך כעבור שנתיים לסרטו המפורסם של הבמאי, תסריטאי ושחקן רומן פולנסקי (1933-). הסרט, אשר שמר על שמו של הספר, מצטיין באווירה מצמררת של פחד ואימה, הדומה לזו שבספר ואף חמורה ממנה. מודגשים בו פרטים מסתוריים כמו, למשל, בית בני הזוג רוזמרי וגאי, העשיר בהיסטוריה של מקרי מוות, זוג שכנים קשישים תימהוניים עד מאוד, אישים, המשתייכים לעולם הכישוף או מקושרים לשטן, רופא מיילד, המתגלה כחלק ממזימות נוראיות, וגם איש טוב, הנכנס לתרדמת פתאומית בדיוק ברגע שעומד לעזור לרוזמרי. רוזמרי, בביצועה של מיה פארו (1945-), חושדת במזימה שטנית, הנרקמת סביב עוברה. דמותה, כשהיא אוחזת בידה סכין ענקית ומתכוונת לרצוח את תינוקה,  מרשימה ובלתי נשכחת.                                                                            

מה היה לנו כאן?

אישה צעירה בשם רוזמרי נכנסת להריונה הראשון, שלאו דווקא מתוכנן, ולא בטוח רצוי. ניו יורק הסואנת, אליה הגיעו לא מכבר היא ובעלה, "לא מחכה לה". רוזמרי "מחכה" לגאי - בעלה, העסוק מאוד, שנמצא רוב הזמן הרחק ממנה. הוא, שמזלו התמזל לו הפעם, מוצא עצמו עולה במהירות אל פסגת חלומותיו כאשר מיום ליום נהיה לשחקן מצליח. בבדידותה נקשרת רוזמרי למכלול שכנים מבוגרים בהרבה ממנה, מיעוטם בעלי כוונות לעזור בעוד שאחרים – בדיוק להפך. הללו עסוקים באמונות ובעיסוקים ביזאריים ובלתי מובנים לה. כישופים ושדים שהם עיקר חייהם, כך על פי תפיסתה, צובעים את האווירה בצבעים עזים ומפחידים.

"מחושיה" נפגעים. תחושותיה ותפיסותיה מתעוותות. היא מאבדות את יכולתה להבחין בין דמיון למציאות. תופעות אלה, המתחילות להופיע כבר בתחילת הריונה, הולכות ומחמירות בהמשכו. הן מגיעות לשיאן המזעזע בתקופה שלאחר הלידה. עיוותים פרצפטיביים דלוזיונליים והזייתיים משבשים את חושי הטעם, הראייה והשמיעה שלה. היא מרבה לפרש אותם עד שנפשה מתמלאת מחשבות שווא של רדיפה. שיפוטה לקוי לחלוטין. הפסיכוזה שלה "פורחת" ובולעת בתוכה את השלישייה כולה: התינוק, המקבל בעיני רוזמרי פני שטן, אביו (הנוטש), ורוזמרי עצמה; במקום שתוכל לשמוח ולהתפנק כדרכן של נשים הרות ואמהות, היא ממבועתת, אבודה ורדופת מזימות. עם ביקורת מציאות אפסית לגבי הסובב אותה ולגבי דימויה העצמי, הופכת רוזמרי ליצור נטול רסן, פראי ו- disorganized לחלוטין. אגרסיבית ומסוכנת. כוונותיה לרצוח את תינוקה, ודחפה להשליך עצמה יחד אתו מגובה, מוסיפים לתמונה מרכיב בוטה של סיכון חיים וקובעים את אופייה  הדיכאוני החמור של הפרעתה. אבחנתה, שאינה משתמעת לשתי פנים, היא:
Perinatal Acute Paranoid Psychosis with Major Depressive Component. Infanticide and Suicide Tendencies.

ומה לא (היה לנו כאן)?

אירה לוין (מקור: ויקיפדיה)

אירה לוין (מקור: ויקיפדיה)

אם היינו מצויים במצב בו עלינו לבדוק את רוזמרי, היינו בוודאי משתדלים לברר את הפרטים הבאים: תולדות עברה כולל אלו הקשורים למשפחה בה גדלה והאם קיימים בה רמזים לאטיולוגיה גנטית; כמו כן, היינו, קרוב לוודאי מנסים לברר אם בעברה לקתה בהפרעה נפשית כלשהי. וחשוב לא פחות, היינו מנסים לברר את אפיוני אישיותה, במובן קווים (אישיותיים) או הפרעה (אישיותית), כפי שהיא נראתה מקודם שחלתה: היפרסנסיטיבית, מופנית פנימה (אינטרוברטית), סבילה (פאסיבית), סבילה – תוקפנית (פאסיבית – אגרסיבית), ואולי סכיזואידית או פרנואידית...

נקודה אחרונה זו חשובה במקרים רבים מבחינה "פתופלאסטית", היינו השילוב שבין האישיות להפרעה, העשוי ליצור מראה קליני שונה אצל אנשים בעלי אותה האבחנה**.

מסקרן לדעת: מה היו מקורותיו של אירה לוין לכתיבת סיפורה על רוזמרי ואיך הוא הצליח לפרוס לפני הקורא מקרה מרשים כל כך של פסיכוזה סב-לידתית.

ורק בדרך אגב: ספרו הראשון של לוין "נשיקה לפני המוות" (1953), רומן המוכר כ"מותחן פסיכולוגי", שהצליח מאוד, עוסק אף הוא באישה הרה וביחסים שבינה לאבי עוברה. גורלה היה מר מזה של רוזמרי: היא נרצחה על ידי בן זוגה.

שאלות רבות, המתעוררות לגבי "תינוקה של רוזמרי" ולגבי יצירותיו האחרות של לוין כבר לא ייענו לעולם. אירה לוין נפטר ב-2007 בביתו שבמנהטן מהתקף לב. בן 78 היה במותו.

ד"ר הלן שיינפלד

* קטע שהועתק מספרה של מחברת הכתבה "לילית אינה חוזרת" (2005).

** המושג "פתופלאסטיקה" מוסבר בעבודתו משנת 1923 "The making of psychosis: the principles of structural analysis in psychiatry" של קרל בירנבאום Karl Birnbaum, פסיכיאטר ונוירולוג גרמנו-אמריקאי. התייחסות לנושא זה ניתן למצוא גם בספרות בת זמננו. מקובל שהיא חשובה לא רק להבנתן של ההפרעות השונות אלא גם לטיפולן הנכון.

Reference

  1. 1. Brenda M.Y. Leung, Bonnie J. Kaplan. Perinatal depression: Prevalence, Risks, and The Nutrition Link – A Review of the Literature. Journal of the American Dietetic Association. 2009; Vol. 109, Issue 9, pp. 1566-1575.

 

 

נושאים קשורים:  סקירה,  "תינוקה של רוזמרי",  ארה"ב,  רומן פולנסקי,  אירה לוין,  פסיכוזה,  פרופ' יוליאן יאנקו,  דיכאון אחרי לידה
תגובות
 
08.02.2016, 17:20

ד"ר שינפלד היקרה

מאמר מרתק. למרות שעברו יותר מ40 שנה מאז שראיתי את הסרט- הארועים הקשים ניצרבו במוחי. מסכים בהחלט עם האבחנה