המחקר הנוכחי העריך את השימוש ב- TMTsי(Trail-Making Tests, מבחן נויורו-פסיכולוגי הכרוך בחיבור נקודות) כבדיקות סקר לתפקוד לקוי בכביש.
בוצעו ניתוחים משניים של שלושה מאגרי נתונים ממאמרים שפורסמו, בהם נבחן כושר נהיגה לקוי בקרב קשישים, בעזרת מבחני כביש שונים והערכות של משתנים.
למחקר גויסו 392 נהגים מבוגרים, 303 עם תפקוד קוגניטיבי לקוי ו-89 משתתפי ביקורת, ברוד איילנד ובמיזורי בארצות הברית.
בוצעו מדידות סטנדרטיות של מרכיבי חלק A וחלק B של TMT. הוערכו גם ערכי הסף האופטימאליים של הניקוד הגבוה והנמוך, על מנת להגדיר קבוצות נהגים עם סבירות בינונית לנהיגה לקויה, אשר יניבו ממבחנים נוספים להערכת תפקודם בכביש.
רמת ההבדלה נותרה גבוהה (מעל 70%) כאשר ערכי הסף שנמצאו ברוד איילנד יושמו על הנתונים ממיזורי, אך הכיול נעשה ברמה נמוכה (P<0.01 עבור כולם). חלק A של TMT היה הכלי הטוב ביותר לקביעת טווח הניקוד (68-90 שניות), לפיו ניתן לקבוע אם יש צורך בבחינות כביש נוספות במסגרת בדיקה כללית לכשירות לנהיגה.
יחס גבוה של משתתפים עם תפקוד קוגניטיבי לקוי (מעל 25%) לא הצליחו לבצע את המטלות של חלק B של TMT במסגרת הזמן שהוקצב להשלמת המבחן. חוסר היכולת להשלים את המבחן במסגרת זמן סבירה (למשל, מעל 48 שניות עבור חלק A ומעל 108 שניות עבור חלק B) עשוי בכל זאת להיות לבדו כלי יעיל בהבדלה בין נהגים מסוכנים לנהגים זהירים.
ממצאי המחקר מעידים, כי מבחני TMT, בפרט חלק A שלהם, עשויים להיות יעילים באיתור נהיגה לקויה בקרב קשישים במסגרת בדיקות כלליות, מאחר ורוב הנהגים המבוגרים זהירים. עם זאת, יש צורך בניתוח של אמצעי מדידה מדויקים יותר בטווח רב של מסגרות קליניות, על מנת לבחון את התפקוד הקוגניטיבי של נהגים מבוגרים.