נחשפה המחלוקת ב-CDC בארה"ב בנוגע לאזהרה משימוש בטלפונים סלולריים

בקיץ 2014 פירסם המרכז לבקרה ולמניעת מחלות בארה"ב (CDC) הנחיות חדשות לציבור בנוגע לסיכון מקרינה מטלפונים סלולריים. "אנחנו ממליצים לנהוג במשנה זהירות בשימוש בטלפון סלולרי", נכתב בלשון זהירה במסמך שפורסם.

רק שבועות אחדים לאחר מכן, ביצע ה-CDC סיבוב פרסה, והבהיר כי הוא "אינו ממליץ על נקיטת צעדי זהירות מוקדמים". משפט שלם שהופיע במסמך המקורי, ושהצביע באופן יותר ממוקד בצורך בנקיטת זהירות בשימוש בטלפונים סלולריים בקרב ילדים, פשוט נמחק.

את האנקדוטה הזו מזכיר ה"ניו יורק טיימס", בדיווח שהוקדש לדרך שבה רשויות הבריאות בארה"ב מתמודדות עם הסוגיות הבריאותיות הקשורות בשימוש בטלפונים ניידים, ושפורסם בסוף השבוע.

בכתבה נאמר, כי קיים קונצנזוס בקרב הקהילה המדעית, שיש "מעט מאוד אם בכלל" ראיות מוצקות לכך שהשימוש בטלפון סלולרי מעלה את הסיכון לסרטן במוח או לבעיות בריאות אחרות. זאת, לעומת הסיכון שיש בהתנהגות לא זהירה בעת השימוש עצמו במכשירים הללו, כמו שליחה וקריאה של מסרונים (סמ"ס) תוך כדי נהיגה – פעילות נפוצה שיש בה סיכונים ממשיים.

אלא שהעיתון השיג כ-500 עמודים של דו"חות פנימיים שחוברו ב-CDC, שממחישים את קיומה של מחלוקת בין המומחים השונים - מדענים, רופאים וגורמי בריאות - בשאלה אילו הנחיות יש להציג לציבור, במיוחד כאשר השימוש במכשירים הניידים עולה בקצב מסחרר.

בדיווח נמסר, כי מסמך ההנחיות פורסם ביוני 2014 לאחר שלוש שנים של דיונים וניסוחים – כך שאיש לא היה מוכן לשינויי הניסוח החדשים שהוכנסו בו לאחר כמה שבועות בלבד.

מחילופי המיילים הפנימיים בתוך ה-CDC עולה, כי בכיריו החלו להעלות השגות שונות ואף פרצה מחלוקת ביניהם עד כמה לסגת מנוסח ההנחיות הקודמות ולעבור לשימוש בלשון אחרת. אחד מהמשתתפים בדיונים הציע לציין כי ממשלות בריטניה וקנדה המליצו לציבור במדינותיהן לנקוט בזהירות, ואחרים הציעו להוסיף את פינלנד, ישראל ואוסטריה לרשימה.

דוברת ה-CDC מסרה בתגובה, כי לא חל שינוי במדיניות אלא רק שינוי בניסוח, "כדי שהציבור הרחב יוכל להבין טוב יותר ובקלות במה מדובר". היא הדגישה כי לתעשיית הטלפונים הסלולריים לא היה משקל בשינוי בניסוחים.

לעומתה, מי שהיה מנהל המרכז הלאומי לבריאות סביבתית, יחידה בתוך ה-CDC, אמר כי לא היה משנה את הנוסח, וכי הוא תומך שההורים ינקטו זהירות ויבדקו אם ילדיהם בכלל צריכים טלפונים סלולריים או לא. הרופא, ד"ר כריסטופר פורטייר, היה חבר בצוות בינלאומי של ה-WHO, שקבע במאי 2011 כי קרינה בתדר נמוך מטלפונים סלולריים ומכשירים אחרים יש בה "אפשרות להיחשב קרצינוגנית".

המועצה הפדרלית לתקשורת (FCC) הודיעה כי אין שום ראיה שלאנרגיית תדרי הרדיו יש "קשר אפקטיבי לבעיות בריאות ידועות כלשהן". גם נשיא המועצה הלאומית להגנה מפני קרינה בארה"ב אמר לעיתון, כי מחקרו מצא שאין ראייה לקשר עם גידולים ממאירים במוח או סוגי סרטן אחרים.

אך הסוכנות להגנת הסביבה באירופה, כך מדווח בכתבה, לצד גורמים ממשלתיים אחרים ביבשת, פירסמו הודעות בדבר הצורך בזהירות בעת שימוש במכשירי התקשורת הניידת, ונוסח האזהרה הוא הרבה יותר ברור לעומת זה שננקט בידי רשויות מקבילות בארה"ב.

באזהרות מוזכר, שהדעות חלוקות בקרב המומחים המדעיים בנושא ויש מחקרים שונים, רבים, שהגיעו למסקנות שונות.

הסוכנויות באירופה גם הצביעו על קיומן של "ראיות מספקות למדי על הסיכון לילדים", ולכן יש מקום לייעץ לילדים לא לקרב יותר מדי את מכשיר הטלפון הסלולרי לראש בעת הדיבור. מחקר בינלאומי בעניין בשם אינטרפון הודיע בעבר, כי "יש כמה אינדיקציות בדבר סיכון מוגבר עד כדי 10% לסוג מסוים של סרטן מוח, גליומה, בקרב משתמשי סלולרי כבדים". עם זאת, תוצאות המחקר שנויות במחלוקת.

ד"ר אליזבת קרדיס, שהיתה החוקרת הראשית בצוות המחקר אמרה ל"ניו יורק טיימס" : "אינני יכולה לומר בביטחון מלא שיש איזשהו אפקט, אבל אינני יכולה לומר בביטחון שאין אפקט כזה". העיתון הדגיש, כי בעת ביצוע המחקר על ידי הצוות, שיעור המשתמשים היה נמוך מזה של היום. זמן השיחה החציוני שנבדק אז היה שעתיים עד שעתיים ומחצה לחודש.

מחקר שנעשה בארה"ב ב-2014 מצא כי האמריקנים משתמשים בטלפון נייד כבר יותר מ-34 שעות בחודש בממוצע – בתכיפות גדולה יותר למשחקים או למדיה החברתית מאשר לתקשורת .

בימים אלה מבוצע באירופה מחקר רחב היקף בדבר הסיכון לשימוש מתמשך בטלפון נייד בקרב ילדים, אותו מובילה אותה ד"ר קרדיס. היא הדגישה, כי יש מקום לזהירות על-ידי שימוש באוזניות (Headsets) או רמקול ודיבורית, וכי עדיף לשגר מסרונים במקום להחזיק במכשיר צמוד לאוזן.

"אם יש סיכון הוא כנראה גדול יותר בחשיפה בגילים הצעירים משום שאז עצמות הגולגולת דקות יותר וגם האוזניים עדינות - לעומת אלו של מבוגרים. הבעיה הבסיסית היא קירבת הטלפון הסלולרי למוח", אמרה ד"ר קרדיס.

לדיווח המלא ב"ניו יורק טיימס"