דעות

כך פיספסו עבורנו את ההזדמנות לחלץ את מערכת הבריאות מהמשבר

לכד את עיני הדיווח על הלהט שבו התקוטטו נציגי המפלגות סביב שולחן ועדת הכספים של הכנסת על 18.5 מיליארד שקל; מתי יתלהט הוויכוח על תוספת תקציב למערכת הבריאות?

18.5 מיליארד שקלים - כספי רזרבות, הקצאה מחדש של עודפים תקציביים ושינויים בתוך התקציב - נותבו וזרמו השבוע משולחן ועדת הכספים של הכנסת לכל עבר.

83.5 מיליון ללשכות שרים וסגני שרים; 151 מיליון ליעדים שונים ביהודה ובשומרון; 20.2 מיליון לתרבות יהודית; 19.2 מיליון לרשת מעיין החינוך התורני; 8.2 מיליון למוסדות חינוך בזרם המוכר שאינו רשמי; 6.2 מיליון למוסדות תורניים; ועוד לא הזכרנו את החטיבה להתיישבות, שתקציבה קפץ במהלך מסיבת ההעברות התקציביות וזינק מ-32 מיליון שקלים בתקציב המקורי ל- 317 מיליון שיועברו אליה בפועל.

"נער הייתי וגם בגרתי, ולא ראיתי חבר כנסת או מקורב אחר המאושפז במסדרון"

לכד את עיני הדיווח על הלהט שבו התקוטטו נציגי המפלגות השונות על חלקן בהקצאת הכספים לגופים וליעדים שהם חפצים ביקרם, עימות שהגיע עד כדי פיצוץ הדיון על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' ("הבית היהודי"), שלא בא על סיפוקו. מחנאות במיטבה.

מעניין מתי יתלהט הוויכוח על תוספת תקציב למערכת הבריאות? מתי יקום חבר בוועדת הכספים שיתנה את ההעברות לגופים שהממשלה חפצה ביקרם בחידוש תשתית הפגיות והתאמתן לתקן המפחית את הסיכון לזיהום ולתמותת פגים? מתי יצביעו על תוספת מימון לקופות החולים ולבתי החולים, שתשנה את ההתנהלות בסביבה משברית תמידית, המחסלת כל סיכוי לפיתוח לטווח ארוך ומתן שירות ראוי?

בינתיים גם השנה יסיימו בתי החולים הממשלתיים עם גרעון של 1.8 מיליארד שקלים, וגם בשנת 2016 לא יוגדל מספר מיטות האשפוז.

מתי יריבו חברי הכנסת על תוספת תקני רופאים שיאפשרו קליטת כל בוגרי בתי הספר לרפואה בארץ ובעולם הרוצים לעבוד בישראל? שהרי בשנים הקרובות - עם יציאתו לגמלאות של דור הרופאים שעלו ארצה ממדינות ברית המועצות לשעבר - צפויים בתי החולים להיקלע למחסור ברופאים. מתי יתפנה מישהו לחשיבה לטווח ארוך, החיונית על מנת להכשיר את הרופאים שיעבדו במערכת בעוד עשר שנים ויותר?

"אט אט אני מתחיל להיחלץ מהנאיביות בה התנהלתי עד כה, ולהבין כי לאוצר אין כל כוונה, רצון או נכונות לשנות את מצבה העגום של מערכת האשפוז"

מתי יעסוק דיון התקציב בכנסת בתוספת מיטות אשפוז, באופן שימנע את הביזיון של אשפוז במסדרון, ויפחית משהו מ-4,000-6,000 החולים המתים בישראל מדי שנה מזיהומים צולבים? בינתיים, נפגעים חולים בשל מצוקת האשפוז במחלקות הפנימיות, מתן טיפולים רפואיים במסדרונות, ותופעת "המיטה המסתובבת", בה משוחררים חולים מבית החולים לפני שהושלם למעשה תהליך הבירור והאבחון. מספר מיטות האשפוז לאלף תושבים מציב את ישראל במקום האחרון בעולם המערבי המפותח.

כ-70 אלף ימי אשפוז בשנה מתנקזים כיום למסדרונות בתי החולים, אלא שלחולה השוכב במסדרון אין לובי. נער הייתי וגם בגרתי, ולא ראיתי חבר כנסת או מקורב אחר המאושפז במסדרון.

פתרון מצוקות מערכת הבריאות דורש תכנון ארוך טווח. בניגוד להחלטה על שינויים במדיניות הקצבאות ותשלומי העברה, הניתנת למימוש מיידי, או להחלטה על הרחבת חינוך חינם לגילאי טרום חובה, שאותה ניתן ליישם בתוך שנתיים מרגע קבלתה, הרי שתוספת מיטות בבתי חולים והכשרת כוח האדם הרפואי יתממשו רק 5 עד 10 שנים לאחר קבלת ההחלטה והקצאת התקציב.

אט אט אני מתחיל להיחלץ מהנאיביות בה התנהלתי עד כה, ולהבין כי לאוצר אין כל כוונה, רצון או נכונות לשנות את מצבה העגום של מערכת האשפוז. אנשי האוצר דבקים במדיניותם על פיה חולים במסדרון הם כורח נסבל.

ככל הנראה הם צודקים, כי אף אחד לא קם.

אחרת, אין לי הסבר מדוע לא ניצלו את הזדמנות הפז שבה נמצאו 18.5 מיליארד שקלים עודפים כדי להתחיל להוסיף מיטות אשפוז. נראה שאת ההזדמנות לחילוץ מערכת הבריאות מהמשבר המתמשך פספסו עבורנו שוב, ובכוונה מלאה. במקום שבו יש תקציב בלתי מוגבל לאתנן פוליטי – לא נשאר תקציב לחמלה.

* המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"

נושאים קשורים:  דעות,  תקציב מערכת הבריאות,  ועדת הכספים,  מיטות אשפוז,  פוליטיקה,  מצב מערכת הבריאות
תגובות
 
28.12.2015, 21:31

מאמר מצויין, הלוואי שייקרא ע"י מקבלי החלטות.

דר' פלדמן היקר,
לצערי איני מכירך אישית, וכנראה שהנך תמים להפליא, בהאמינך שמוועדת הכספים תבוא הישועה למע' הרפואה הציבורית.
מאמרך מזכיר לי את תמימותי שלי, כאשר נתבקשתי בזמנו (1986)ע'י שרת הבריאות דאז , להסכים ולקבל על עצמי את תפקיד מנכ'ל המשרד. (זאת לאחר 12 שנות ניהול ביה'ח "רוטשילד", "בני ציון" כיום).
התניתי את נכונותי לכך בהסכמתה מראש להכנת תכנית חומש למע' הבריאות שאגיש לה בראשי פרקים לעיון ודיון עמה בטרם כניסתי לתפקיד.
המסמך הוכן, אך הדיון בו לא התקיים, תוך אמירה כללית ,שאין הערות.
עם כניסתי לתפקיד, מיניתי וועדה מראשי אגפים בכירים וגם מספר מומחים חיצוניים,שהתכנסה בראשותי בתדירות שבועית, כשאותו מסמך משמש בסיס לעבודה. במקביל נפגשתי למספר שעות עם שר האוצר דאז, כשאני מרצה בפניו את עקרי הרעיון של תכנית החומש.הוא הסכים לרעיון, והפנה אותי לראש אגף התקציבים דאז, לשם שיתוף פעולה מלא בשלבי גיבוש הנושא.
נפגשנו, וסכמנו עקרונית על דרכי שיתוף הפעולה.
להפתעתי המוחלטת נתבקשתי ע'י השרה לחדול מן העיסוק בנושא, וכשהמשכתי לכנס את הוועדה הנ'ל, אסרה על אותם ראשי האגפים ובאופן ישיר, להשתתף בדיוני הוועדה.
לי אמרה באופן נחרץ : "אתה מנסה להגביל את פעילותי?"
כשניסיתי להסביר ,שכל זה הרי הוגש לעיונה בטרם כניסתי לתפקיד, היא עמדה על שלה, ותכנית החומש לא נולדה!
האם שר הבריאות הנוכחי ידע למנף את הדו'ח על הפערים בשירותי הבריאות שבין המרכז לבין הפריפריה?(הדו'ח שפורסם בימים אלה). תמהני?!
המשך להתריע! אולי תצליח ליצור דעת קהל אוהדת לנושא מקרב ידידי בית החולים שלך? המשך להאבק - Vדרך ארוכה...
בברכה, פרופ. תיאו דב גולן.(לשעבר מנכ'ל מ. הבריאות)

28.12.2015, 23:19

כל מילה בסלע
לצערנו מהאוצר לא תבוא הישועה
יש להכין קואליציה של ארגוני-בריאות ,רופאים אחיות וצוות תפעולי ומינהלי , בשיתוף וועדי-עובדים וכל מי שרק אפשר

אנונימי/ת
29.12.2015, 15:29

מערכת הבריאות הציבורית הינה כמו כל מנגנון הסתדרותי, ואם הבחנת בשנים האחרונות, יש נטיה (מוצדקת) לקצץ בהוצאות המשרדים הממשלתיים. מעבר לזאת, מערכת שתלויה בחלקה אם לא ברובה על תרומות הינה נכשלת מבחינה כלכלית ומושחתת מבחינה מוסרית. הפתרון הוא איסור מוחלט של תרומות למערכת הציבורית והגדלת התקציבים הממשלתיים שלה. היות ואין זאת הכוונה, וזה לה הכיוון מזה שנים רבות בכל הממשלות האחרונות הגיע הזמן להסיק את המסקנות, ולשתף פעולה עם האוצר בהמתת חסד של מערכת זאת מתוך תקווה שתוולד לאחריה מערכת טובה יותר