דעות

30 למותו בטרם עת של פרופ' יוליאן יאנקו

מותו הפתאומי של יוליאן הוא אבידה גדולה לכולנו, וקודם כל לבני משפחתו; פרופסור יאנקו הוא מודל ומופת לאדם שכולו אמת, יושר, אהבת האדם, רמה מוסרית גבוהה וצניעות שכה נדירה במחוזותינו

מותו הפתאומי של יוליאן הוא אבידה גדולה לכולנו וקודם כל לבני משפחתו.

קיבלתי את הידיעה הטראגית על מותו במהלך טיול בניו זילנד ואוסטרליה, לכן לצערי הרב לא יכלתי להיות נוכח בהלויתו ובשבעה. מהרגע שנודע לי על כך לא הייתי מסוגל ליהנות מהטיול, מה שנקרא בשפתנו המקצועית - אנהדוניה.

לפרופסור יאנקו ולי היה קשר חברי מקצועי אינטנסיבי מעל ארבע שנים וקצרה היריעה מלספר על גדולתו, אך אשתדל למלא את המשימה נאמנה.

פרופסור יאנקו הוא מודל ומופת לאדם שכולו אמת, יושר, אהבת האדם, רמה מוסרית גבוהה וצניעות שכה נדירה במחוזותינו. יוליאן היה אדם חרוץ מאד ופרפקציוניסט. לכן האתר שלנו, בניהולו, הגיע להישגים משמעותיים כל כך. אני חושב שהרבה בזכותו התקדם אתר "דוקטורס אונלי" כל כך בכלל, ואתר הפסיכיאטריה בפרט.

תחת ניהולו והשקעתו האין סופית, הוא הביא את נושא הפסיכיאטריה באתר למקום הראוי לו בעולם הרפואה בישראל.

יוליאן היה משקיע רבות באתר. הבולטת מבין השקעותיו הייתה הזמן הרב שהקדיש לנושאים מגוונים של בריאות הנפש ושל ממשקי חיים אחרים כגון אומנות ונפש.

לעתים היה עונה למיילים שלי, או שולח הערות על מאמריי, אחרי חצות ואף בחמש בבוקר.

יוליאן היה אדם נאמן לאמת, למציאות ולהגיון ולמעשה לאמת המדעית.
למרות הקשר המצוין בינינו, היה קפדן וקשוח בסוגית פרסום מאמרים ולא ויתר לי אפילו על קוצו של יוד - כמובן כל זה למען מטרה טהורה, כפי שצויין לעיל.

אני חייב להכות על חטא - תמיד מלאתי את בקשותיו ממני, מלבד פעם אחת, מספר ימים לפני מותו. הוא ביקש ממני לכתוב על הסם הממריץ פניטילין שאותו כביכול נטלו המחבלים מהפיגוע הנורא בפריז (יוליאן חשב על כך על רקע מאמר שכתבנו, פרופסור דיקמן והח"מ, ב-1999, על תאור מקרים של פסיכוזה מפניטילין). לא יכולתי להיענות לבקשתו מכיוון שהייתי בטיול הנ"ל ואני מצר על כך.

למרות שאינו יליד הארץ, העברית שלו, הדקדוק והניסוח שלו עולים בהרבה על צברים כמוני. יוליאן עזר לי מאד בכתיבת מאמריי ולמדתי ממנו הרבה.

באמצע הטיול הנ"ל בחו"ל, כאשר התבשרתי על מותו הפתאומי, מול הנופים המדהימים שראיתי, קיבלתי תובנה עמוקה עד כמה אנחנו ארעיים בגוף ובנפש והבנתי את החכם באדם שאמר- "הכל הבל הבלים ורעות רוח". למעשה, מכל היצורים החיים - אנו בני האדם היחידים המודעים למותנו ולארעיותינו - ולרוב, על כך אומללותנו.

כל כך שמחתי לפני כשנה כאשר יוליאן קיבל את דרגת הפרופסור מאוניברסיטת תל אביב וכמובן שבירכתי אותו על כך. הוא לא התלהב.
כמה חודשים לאחר קבלת התואר כתב באתר על כך, שקבלת התואר הנכסף, בו השקיע כעשרים שנה מחייו "לא עשתה לו את זה", כביכול לא השיג את הסיפוק לו ציפה.

מעבר להיותו פסיכיאטר בעל שיעור קומה היה גם איש אשכולות עם ידע כללי נרחב. אהבתי את השקעתו בענייני הקשר בין עולם הנפש והאומנות.
כצייר, מאד החמיא לי שאהב את ציוריי ודאג מרצונו החפשי לפרסמם בחלק ממאמריי באתר.

נהניתי מאוד לפרסם עמו את המאמר: "הצעקה- ציור יפה להחריד של מונק". יוליאן נתן את הכותרת הזו. הוא מאד הזדהה עם הסבל של מונק ובמאמר התבטאה הגדולה האנושית שלו - הוא הצטער על כך שמונק חי בתקופה בה חי, מאחר ולו היה חי בתקופתנו היינו יכולים להפחית מסבלו עם האמצעים שעומדים לרשותנו.

אמנם על כך קיבלנו תגובה ביקורתית מציירת מפורסמת, שאם כך היה, לא היינו זוכים לראות את היצירות של אומן גאון זה. יחד עם זאת, קיבלנו הדים מאוד חיוביים על מאמר זה מאומנים רבים, ששמחו שיש רופאים המתענינים לעומק באומנות ובאומנים.

אין לי ספק שיהיה קשה למצוא מנהל אחר לאתר - שיוכל להיכנס לנעליו הגדולות.

זהו אובדן גדול בשבילי ובשביל עולם הפסיכיאטריה בישראל - יהא זכרו ברוך.

נושאים קשורים:  דעות,  הספד,  פרופ' יוליאן יאנקו,  אומנות
תגובות
 

ערב טוב אמי,
קראתי את מאמרך כולו וכאבתי את מותו של יוליאן יאנקו כמוך. בהערכתי אותו, אומנם מתוך תקופה קצרה מזו שבה אתה הכרת אותו, אני מצטרפת מכל הלב לדבריך הטובים ומלאי ההערכה כלפיו. הלן שיינפלד

12.01.2016, 16:45

לד"ר שינפלד היקרה- תודה