הפרעה בתיווך המטבולי עשויה לתרום לתוצאי הריון גרועים בקרב נשים עם השמנת יתר קיצונית. המחקר הנוכחי בוצע במטרה לבחון את חילוף החומרים של נשים אלו במהלך ההריון.
עוד בעניין דומה
לעוקבת המשתתפות של מחקר אורך זו גויסו 190 נשים עם השמנת יתר קיצונית ו-118 נשים רזות (lean) עם סבילות תקינה לגלוקוז. המשתתפות עברו בדיקות אנתרופומטריות ומטבוליות בתחילת, אמצע וסוף ההריון ולאחר הלידה.
במחקרי מקרה-ביקורת של נשים עם השמנת יתר קיצונית ונשים רזות, מדדו החוקרים את רמות הסוכר בדם ואת ה-turn over של גליצרול במהלך העמסת אינסולין בניטור סוכר קבוע (hyperinsulinaemic–euglycaemic clamps - HEC) במינון גבוה ובמינון נמוך, בתחילת ובסוף ההריון. המדדים נלקחו גם מנשים שאינם בהריון (לכל אישה בהריון הותאמו 6-9 נשים לביקורת). כמו כן, הוערכה חלוקת השומן בגוף בעזרת MRI בסוף ההריון.
נשים עם השמנת יתר קיצונית היו עם רמות גבוהות יותר של סוכר, אינסולין, חומצות שומן בלתי רוויות ועמידות לאינסולין, כמו גם משקל ואחוזי שומן גבוהים יותר.
למרות זאת, ההתקדמות בהרעת המדדים האטה בקרב נשים עם השמנה קיצונית ככל שההריון התקדם, ללא הבדל ברמות הטריגליצרידים בקרב נשים שהגיעו למועד הלידה (at term) עם השמנת יתר קיצונית לעומת נשים במשקל נמוך.
ייצור מוגבר של גליצרול נצפה רק בקרב נשים עם השמנת יתר קיצונית בתחילת ההריון, ובסוף ההריון הן היו עם מסת שומן בכבד במידה דומה לנשים רזות. עוד נמצא, כי הצאצאים של נשים עם השמנת יתר קיצונית היו במשקל גבוה יותר בהשוואה לצאצאים של נשים רזות.
החוקרים סיכמו, כי הריון על רקע השמנת יתר קיצונית קשור לעלייה קלה יותר במשקל ועמידות לאינסולין, בהשוואה להריון במשקל נמוך. ייצור מוגבר של גליצרול תועד רק בתחילת ההריון של נשים עם השמנת יתר קיצונית. בסוף ההריון, אחוזי השומן בכבד היו דומים בקרב נשים עם השמנה קיצונית ונשים רזות.
כאשר שמים דגש על חילוף החומרים של האם במטרה לשפר את תוצאי ההריון, ניתן להסיק מתוצאות המחקר כי טיפול תרופתי יהיה יעיל ביותר כאשר יינתן כבר בתחילת ההריון.