דילוג על ארוחת הבוקר נקשר באופן עקבי עם ערכים גבוהים של המוגלובין מסוכרר (HbA1c) והיפרגליקמיה לאחר ארוחה (postprandial hyperglycemia) בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
בוצע מחקר מבוקר עם הקצאה אקראית, על מנת לחקור את ההשפעה של דילוג על ארוחת בוקר על רמות הסוכר לאחר ארוחת צהריים וארוחת ערב המכילות ערך קלורי דומה (isocaloric), העומד על 700 קלוריות.
במחקר החתך השתתפו 22 מטופלים אשר היו חולי סוכרת במשך 8.4 שנים בממוצע בעת תחילת המחקר. גילם הממוצע היה 56.9 והם היו עם מדד מסת גוף (BMI) ממוצע של 28.2 קילוגרם למטר רבוע ו-HbA1c ממוצע של 7.7%.
המשתתפים הוקצו אקראית לשני ימי בדיקות: יום אחד כלל ארוחת בוקר, צהריים וערב (להלן: עם א"ב) והיום השני כלל ארוחת צהריים וערב בלבד (להלן: ללא א"ב). המשתתפים עברו בדיקות להערכת רמות הסוכר והאינסולין לאחר הארוחות, C-peptide, רמות חומצות השומן החופשיות (FFA), גלוקגון ו-iGLP-1י(intact glucagon-like peptide-1).
ביום בו אכלו המשתתפים רק שתי ארוחות, ללא ארוחת בוקר, השטח תחת העקומה עבור דקות 0-180 (AUCי0–180) לאחר ארוחת הצהריים היה גבוה יותר ב-36.8 עבור רמות הסוכר בדם, 41.1 עבור FFA ו-14.8% עבור רמות הגלוקגון, ונמוך יותר ב-17% עבור רמות האינסולין בדם וב-19% עבור רמות iGLP-1, בהשוואה ליום בו אכלו ארוחת בוקר.
באופן דומה, AUC 0-180 לאחר ארוחת הערב היה גבוה ב-26.6 עבור רמות הסוכר בדם, 29.6 עבור FFA ו-11.5% עבור רמות הגלוקגון, ונמוך יותר ב-7.9% עבור רמות האינסולין בדם וב-16.5% עבור רמות iGLP-1, בהשוואה ליום בו אכלו הנבדקים ארוחת בוקר.
עוד נמצא, כי רמות שיא של אינסולין התעכבו ב-30 דקות לאחר ארוחת הצהריים וארוחת הערב ביום בו לא אכלו המשתתפים ארוחת בוקר, בהשוואה ליום בו אכלו שלוש ארוחות.
מחקר זה הראה, כי דילוג על ארוחת הבוקר מגביר את העלייה ברמות הסוכר לאחר ארוחת צהרים וארוחת ערב, בהקשר לרמות נמוכות של iGLP-1 ולהפרעה בשחרור אינסולין. מחקר זה מוכיח, כי לארוחת הבוקר השפעה ארוכת טווח על ויסות רמות הסוכר, אשר נמשכת לאורך כל היום.
החוקרים מסכמים, כי ארוחת בוקר יכולה להיות אסטרטגיה מוצלחת להפחתת שיעורי היפרגליקמיה לאחר ארוחות בקרב חולי סוכרת סוג 2.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
