חדשות

יום עיון "הילכו שניים יחדיו" - שילובים בטיפול נפשי

סיכום יום העיון "הילכו שניים יחדיו"- שילובים בטיפול נפשי, שהתקיים ב-4 בנובמבר

כנס (צילום: אילוסטרציה)

"הילכו שניים, יחדיו, בלתי, אם-נועדו"
עמוס פרק ג', פסוק ג'

הנביא עמוס התווכח עם העם על המצב הביטחוני והכלכלי באותם ימים. שני הצדדים הביאו משלים שונים. בני ישראל הסתמכו על כך שהמצב הביטחוני והכלכלי מצוין. בני ישראל ראו בכך הוכחה לכך שה' הולך איתם. הם אמרו: הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו!? כלומר: אם שניים הולכים יחד, זה מוכיח שהם נועדו (התוועדו) לפני-כן והסכימו על שיתוף פעולה. באותו אופן, אם ה' והעם הולכים ביחד, זה בוודאי מוכיח שהם מסכימים, כלומר שהמעשים שלהם רצויים לפני ה'.

ביום רביעי ה-4.11.2015, ביום עם מזג אויר מעונן ואביך, נפגשו חברי החברה הישראלית לבריאות הנפש בקהילה בבית חיל האוויר בהרצלייה, במטרה להסיר מעט את האובך מעל תהליכי הרפורמה ובעיקר לדון בשילובים שונים בטיפול נפשי.

בפתיחת יום העיון בירך את המשתתפים פרופ' חגי חרמש, יו"ר החברה הישראלית לבריאות הנפש בקהילה. הוא עדכן שבמרץ 2016 יערך יום עיון נוסף שירוכז ע"י פרופ' ישראל שטראוס.

ד"ר טל ברגמן לוי (צילום: פרטי)

ד"ר טל ברגמן לוי (צילום: פרטי)

ד"ר טל ברגמן לוי, ראשת אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, בירכה את הנוכחים ודיברה על השילוב גוף-נפש ועל הרפורמה. היא ספרה על מקרה בו עסקו במשרד הבריאות, אדם עם בעיה פסיכיאטרית לא מאובחנת והפרעות גופניות קשות שמנעו הגעתו לטיפול. המצב הקשה מאוד על המשפחה שלו והמטופל לא נבדק ע"י רופא כבר במשך 6 שנים ומצבו הידרדר. נציגי משרד הבריאות גייסו את גורמי קופת חולים בעידן הרפורמה, ואלו ערכו ביקור בית. המטופל סירב להתאשפז והוצאה לו הוראת בדיקה. הוא הובא בסיוע מנוף מיוחד לבית החולים האזורי ובהמשך לבית חולים פסיכיאטרי, אך עקב ירידת סטורציה בלילה, הוא הוחזר לבית חולים כללי. לאחר זמן הוא הגיע לטיפול במקום שמתאים לו והוא מטופל מבחינה גופנית ונפשית ומתאפשר למשפחה מרווח נשימה ורוגע שהאיש מטופל.

פרופ' חיים בלמקר, יו"ר האיגוד הפסיכיאטרי הישראלי, בירך גם הוא את המשתתפים ודיבר על כך שהוא רואה כבר 44 שנה 30 מטופלים ביום (שאת רובם הוא מכיר) ויתכן שבעידן הרפורמה יש להתרגל לראות יותר מטופלים (4 בשעה?). לדעתו, לא חובה לעשות אינטייק במשך שעה. המטופלים אצלנו ממלאים שאלונים בחדר ההמתנה וזה חוסך זמן. לדעתו, חלק מהמטופלים כלל לא רוצים שנשאל אותם על חייהם... יש חולים שרוצים רק לדבר ויש להגיד "לא" לחולים אלו. יש לציין שבהמשך יום העיון הביעו חלק מהדוברים התנגדות על דרך ההומור להמלצה של ד"ר בלמקר לגבי טיפולים של רבע שעה.

ד"ר' פולקביץ, ראש איגוד הפסיכיאטריה לילדים ונוער סיפר שהרפורמה כרוכה במרדף אחר מגעים ואחר זכות הקיום שלנו. הקהילה צריכה לממש את הרפורמה והתוצאות יהיו מיטביות ואולי זה יעזור לילדים שמטופלים כיום וגם נמנע אשפוזים של הילד בהמשך כמבוגר.

הוא הביע תקווה שהקופות לא תעשינה Shift של התורים מהמרפאות של המדינה אל המרפאות שלהן (כי שם זה יותר זול), אלא ישאירו את כל החלופות פתוחות לטובת עתיד חיובי יותר למטופלים. לדעתו, בפסיכיאטריה של הילד יש צורך בהרבה יותר מרבע שעה בשביל לטפל בילד ובמשפחתו.

ד"ר מירי קרן (צילום: פרטי)

ד"ר מירי קרן (צילום: פרטי)

ד"ר מירי קרן, פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת היחידה לגיל הינקות במרכז לברה"ן גהה, דברה על השילוב גוף ונפש בגיל הינקות בהרצאתה המרתקת "גיל הינקות כפרדגימה לשילוב גוף-נפש".

היא דיברה על המשמעות הפסיכולוגית של אכילה נורמאלית ועל הקשר בין מתן יזמה בזמן האכילה ותפקוד התינוק. האכילה מאפשרת מעבר בין ינקות עם תלות למצב של אוטונומיה יחסית בהמשך הילדות המוקדמת. היא דיברה על הצורך לטפל מוקדם במקרים גם כשאין עדיין אבחנה מובהקת ב-DSM או ב-ICD (ואין כביכול הצדקה לפי הרפורמה לטפל). היא הציגה מקרה מרתק של ילד בן שנה עם התקפים של עצירת נשימה בזמן בכי. המקרה הופנה אליה באותו זמן על ידי שלושה גורמים שונים שלא ידעו האחד על השני. לאמו של התינוק היתה הפרעת אכילה פעילה. בנוסף, עקב מורכבות המצב של התינוק (בין השאר מצב של CP), היה קושי להורים לטפל בו והילד פיתח גם הפרעת אכילה. הילד לא רצה לאכול או אכל פחות ממה שהאם רצתה. האם התחילה להתעצבן ודחפה לו הרבה אוכל. ד"ר קרן הדגימה את החשיבות של תצפית באמא ובתינוק בזמן האכילה (ושוב.... לא רבע שעה). בזמן ההאכלה האם לחצה שיאכל והתינוק בכה והפסיק לנשום (כשראינו את הסרט, מחצית מהקהל, כך נדמה לי, הפסיק לנשום יחד איתו).. התינוק למד שהפסקות הנשימה שלו הופכות את אימו ליותר רכה, במקום עצבנית וקשה. הסתבר שהאם דחפה את התינוק לאכול כי חששה שהוא לא ישרוד כפי שקרה במקרים מסוימים בעברה המשפחתי וכפי שהרופאים הזהירו אותה עם לידת בנה הפג.

הרצאה מדהימה ניתנה ע"י ד"ר גילה שן, מנהלת היחידה לרפואת גוף ונפש ילדים ונוער במרכז לברה"ן גהה ושותפתה להרצאה, הנוירולוגית פרופ' הדסה גולדברג, מנהלת השירות לאפילפסיה ו-EEG במרכז הרפואי שניידר. שם הרצאה היה "תיאטרון גוף ונפש-פרכוסים פסיכוגניים, האמנם?".

1המרצות דיברו על קונברסיה כתגובה למצוקה נפשית דרך הגוף. המחלה הפסיכוסומאטית מגינה על הגוף ומספקת רווח ראשוני ורווח משני. הן דברו על הבחנה בין התקף פסיכוגני לא אפילפטי להתקף אפילפטי ונתנו מספר דוגמאות עם סרטים מרתקים.

הן הראו שלושה מקרים, האחד פסיכוגני, האחד אורגאני ומקרה אחרון עם שילוב של שתי האטיולוגיות. כך למשל, הן הציגו מקרה של ילד בן 12 עם התקפים בהן הוא צעק "אמא, אמא" (ואני חשבתי שבמהלך התקף כפיוני, המטופל לא יכול לדבר או שהדיבור שלו ממש לא ברור). ההתקפים אירעו פעמיים בשנה בתאריכים מיוחדים של השנה! להפתעת הקהל שחשב שמדובר בהתקפים פסיכוגניים, הודגם אזור פרונטאלי שגרם להתקפים ולבסוף טיפול ניתוחי הביא להפסקת ההתקפים. המרצות סיכמו שהטיפול במקרים אלו מחייב טיפול משולב על ידי נוירולוג, פסיכיאטר ופסיכולוג.

ד"ר יפעת כהן, מנהלת מכון "אופק", נתנה הרצאה על טיפול דיאלקטי התנהגותי- בין קבלה לשינוי. היא אמרה שהגורמים הבאים עוזרים בטיפול: יציבות במסגרת הטיפולית, שת"פ בין המטפל למטופל, אקטיביות של המטפל, הדגשת מימד המציאות, הדגשת נוכחות המטפל, עמידה מול עוינות של המטופל, הקטנת עיוותים טרנספרנסיאליים, הקטנת התנהגויות של פגיעה עצמית, מיקוד לכאן ועכשיו, ויסות רגשי, לימוד מיומנויות, כמו גם מתן תקווה ואלמנטים של קשיבות. המטופלת לא אשמה במה שקורה, אך עליה לקחת אחריות. ד"ר כהן דיברה על הצורך לא להאשים את המטופלים בהסתבכויות.
האם הרפורמה תאפשר טיפול שכזה ותאפשר הקמת עתודות של מטפלים?!

פרופ' חגי חרמש נתן הרצאה "פסיכותרפיה או תרופות, במה להתחיל? זו השאלה". הוא דיבר על הקשר בין הפרעת חרדה חברתית ובעיות שינה כדוגמה פרטית ודיווח שבעיות השינה לא משתפרות לאחר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחרדה חברתית. בנוסף, מתן ציקלו-סרין לא עזר בקבוצה של מטופלים עם הפרעת חרדה חברתית ובעיות שינה. האם לטפל ב-CBT הן לחרדה חברתית והן לשינה, ומה יבוא קודם?

פרופ' חרמש הזכיר מחקר שבדק מה יעיל יותר ובו נמצא שבסכיזופרניה ובדיסתימיה התרופות עוזרות יותר ובהפרעת חרדה וטריכוטילומניה הטיפול השיחתי עוזר יותר. הסיכום שלו היה שברוב המקרים בסטינג הציבורי, נצטרך להשתמש גם בתרופות וגם בשיחות (לרוב, בו זמנית).

ד"ר הנרי שור, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית בביה"ח אברבנאל הרצה על "דילמה גוף-נפש: האם מכרנו את הנפש לשטן?". הוא הזכיר את המחקר מארצות הברית על טיפול משולב, שנדון בדף הראשון של הניו-יורק טיימס ושל "הארץ". כיצד מחקר זה הגיע לדף הראשון? לדעת ד"ר שור, החברה מתעוררת ורואה שאנו לא מתקדמים או מתקדמים אחורנית לעידן של לפני פרויד. שמנו את כל הביצים בניסיון שלנו לדעת מה זה ה-Brain. אולי צריך לשנות כיוון, או שמא נהפוך למקצוע חלול. המחקר הזה מחזיר את הנפש, את הצוות ואת היחסים בין אנשים לקדמת הבמה. לדבריו, צריך להחזיר את הפסיכותרפיה לבמה. אנחנו יודעים, אבל לא הפנמנו שצריך לטפל בגוף ובנפש. הפסיכותרפיה יוצאת מנפשו של המטפל ומגיעה לצד השני באמצעות מילה הנוגעת ומעוררת אפקטים והם מחברים בין גוף ונפש. מרוב הדמיה, לדעת ד"ר שור, איבדנו את היכולת שלנו לדמיין ולא את המוח, אלא את הנפש. נהיה כוח תרפויטי בזכות היכולת שלנו לגעת בשני המימדים הללו של הקיום האנושי.

בסיום יום העיון ניתנה הרצאה מרתקת של הסופר אשכול נבו
בעקבות הספר שלו "3 קומות". שם ההרצאה היה "מחשבות על פסיכופתולוגיה וטיפול בעקבות הספר 3 קומות".

אשכול, נכדו של לוי אשכול, הינו סופר שספריו נושקים לתחום של בריאות הנפש והוא בן לשני פסיכולוגים מאוניברסיטת חיפה. הוא בוגר החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הוא בחר לסיים את ספרו הראשון ולא להמשיך בתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

ערך וכתב: פרופ' יוליאן יאנקו

נושאים קשורים:  חדשות,  יום עיון,  סיכום,  אשכול נבו,  תרופות פסיכיטריות,  סכיזופרניה,  טיפול נפשי,  קונברסיה
תגובות
 

שלום פרופ' יאנקו,
תודה על העדכון העשיר והמעניין לכל אורכו ממש. אין ספק שהוא מספק לימוד והנאה (לגוף ולנפש יחדיו כהרי אין להפריד ביניהם) אפילו לכל אלה, שלמרבה צערם, אינם גרים בהרצליה או בקרבתם. הלן שיינפלד