הפרעה בתפקוד הכרונוטרופי (Chronotropic incompetence) הינה ממצא נפוץ על רקע אי ספיקת לב (heart failure) עם מקטע פליטה שמור (ejection fraction - EF), ועשויה להיות הסיבה לירידה ביכולת הפעילות הפיסית בקרב מטופלים אלו.
עוד בעניין דומה
עם זאת, הגורמים המובילים להפרעה בתפקוד הכרונוטרופי בקרב מטופלים עם אי ספיקת לב אינם ידועים.
במחקר פרוספקטיבי זה השתתפו 157 מטופלים עם אי ספיקת לב ומקטע פליטה שמור, אשר עברו מבחן סיבולת לב-ריאה והוגדרו כבעלי הפרעה בתפקוד הכרונוטרופי לפי ערכי סף של אחוזי עתודת הדופק (heart rate reserve - HRR).
הפרעה בתפקוד הכרונוטרופי אובחנה כאשר HRR היה נמוך מ-80% בהיעדר טיפול בחוסמי בטא (β blockers) ונמוך מ-62% תחת טיפול בחוסמי בטא.
בניתוח הנתונים לא נכללו מטופלים שהשיגו מאמץ פעילות מספק במבחן המאמץ, שהוגדר כמנת נשימה (respiratory exchange ratio) השווה ל- או נמוכה מ- 1.05.
בוצעה רגרסיה לוגיסטית רבת-משתנים על מנת לקבוע מהם הגורמים הקשורים להפרעה בתפקוד הכרונוטרופי.
108 מתוך 157 (69%) משתתפי המחקר הגיעו למנת נשימה הגבוהה מ-1.05 ונכללו בניתוח הנתונים הסופי. מבין 108 מטופלים אלו, 70% היו נשים, 62% היו תחת טיפול בחוסמי בטא ול-38% היתה מחלת כליות כרונית. רוב משתתפי המחקר שהיו עם אי ספיקת לב ומקטע פליטה שמור ענו על הקריטריונים להפרעה בתפקוד הכרונוטרופי (81 מתוך 108, 75%).
נמצא קשר בין קצב סינון גלומרולרי (GFR) נמוך, רמות גבוהות של BNPי(B-type natriuretic peptide) ולחץ סיסטולי גבוה בעורקי הריאות, לבין הפרעה בתפקוד הכרונוטרופי.
לאחר התאמה למשתנים מרובים נמצא, כי ירידה בסטיית תקן אחת (1-SD) בערכי GFR נקשרה באופן בלתי תלוי להפרעה בתפקוד הכרונוטרופי (יחס סיכויים מתוקנן [aORי]: 2.2). קשר זה נותר איתן לאחר שקלול מגוון רחב של מדדי תגובה כרונוטרופית.
GFR נמוך הוא ההקשר הקליני העיקרי להפרעה בתפקוד הכרונוטרופי בקרב מטופלים עם אי ספיקת לב ומקטע פליטה שמור. יש צורך במחקרים נוספים על מנת לבאר את הקשר שבין מחלת כליות כרונית לבין ירידה בתפקוד הכרונוטרופי ולהבין את הפתופיזיולוגיה של הידרדרות התפקוד הכרונוטרופי על רקע אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
