מחקר זה בחן את הקשרים של שונות (variability) באיזון הגליקמי בין מפגש ביקורת אחד לשני לבין ירידה שנתית בקצב הסינון הגלומרולרי (eGFR) בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
עוקבת המחקר כללה 168 חולי סוכרת סוג 2. עבור כל מטופל נמדדו הערכים הממוצעים ומקדם ההשתנות (coefficient of variation – CV) של 8-12 מדידות של המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ו-4-6 מדידות של רמות סוכר בצום (Fasting plasma glucose - FPG) ולאחר ארוחה (Post-breakfast plasma glucose - PPG) במהלך 12 החודשים הראשונים להשתתפות במחקר.
שינויים שנתיים ב-eGFR חושבו בעזרת 52 מדידות קריאטינין שהושגו במהלך תקופת מעקב, שנמשכה שש שנים בממוצע.
רגרסיות לינאריות מרובות-משתנים העריכו את היחסים הבלתי תלויים הקשורים לשינויים ב-eGFR.
המשתנים הקשורים באופן מובהק לירידה שנתית בערכי eGFR היו CV של HbA1c, יחס אלבומין/קריאטינין בשתן ועישון. קשרים אלו היו בלתי-תלויים מ-HbA1c, גיל, מין, מדד מסת הגוף (BMI), היקף המותניים, משך המחלה והטיפול התרופתי בסוכרת, CV של FPGי, CV של PPG, לחץ דם סיסטולי, eGFR בקו הבסיס ושימוש בתרופות להורדת לחץ דם ולהורדת שומנים בדם.
הקשר בין השונות של HbA1c לבין הידרדרות בתפקוד הכלייתי היה חזק יותר בקרב מטופלים שהיו עם יחס אלבומין/קריאטינין של 30 מיליגרם לגרם ומעלה, בהשוואה למטופלים עם רמות אלבומין תקינות בשתן.
לסיכום, איזון גליקמי באופן עקבי חשוב לשימור התפקוד הכלייתי בחולי סוכרת סוג 2, בפרט בקרב חולים עם נפרופתיה.