חדשות

פיצויים של 1.1 מיליון שקל לחולה סרטן שהתאבד לאחר קבלת מכתב מ"רמב"ם"

בית משפט השלום בתל-אביב קבע, כי המרכז הרפואי החיפאי התרשל בכך ששלח מכתב המכיל תוצאות מיפוי לגבר שסבל מסרטן, ושהתאבד לאחר שפירש לא נכונה את תוכן הדברים; בית החולים בתגובה: "יש לנו את כל הכוונה לערער על החלטת בית המשפט"

המרכז הרפואי "רמב"ם" (צילום: משה שי / "פלאש 90")

בית משפט השלום בתל-אביב חייב את משרד הבריאות, כבעליו של המרכז הרפואי הממשלתי "רמב"ם", בתשלום פיצויים של 1.1 מיליון שקל למשפחתו של חולה סרטן, שהתאבד לאחר שקיבל בדואר תוצאות בדיקות שעבר, וטעה לחשוב כי מדובר בבשורות רעות.

בית המשפט קבע בהחלטתו, שנחשבת לתקדימית, כי שיגור התוצאות ישירות לחולה במצב הזה הוא בגדר רשלנות. בית החולים הודיע, כי יערער על פסק הדין.

בדיווח על פסק הדין, שפורסם היום (א') ב-Ynet, נמסר כי החולה ששם קץ לחייו היה בן 52. הוא חלה בסרטן ריאות ב-2008, נותח, ועבר טיפולי הקרנות שגרמו לו, כך על פי כתב התביעה, למשבר נפשי. הוא אושפז לזמן קצר והחל לקבל טיפול תרופתי למצבו הנפשי. באוקטובר 2009 עבר מיפוי – ואת התוצאות קיבל בדואר.

השופט ד"ר מנחם קליין: "מתוך חוות הדעת של המומחים בתיק עולה ברורות, שמצבו של המנוח הצריך התייחסות זהירה יותר מצד עובדי הנתבעת (רמב"ם)"

השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין כתב בהחלטתו, כי למרות שתוצאות הבדיקות לא היו גרועות והצביעו על נסיגת המחלה, היות שנכתבו בשפה מקצועית לא מובנת ולנוכח מצבו הנפשי של החולה - שליחתן ישירות לחולה היתה בגדר רשלנות.

בכתב התביעה, שהגיש עו"ד דוד פייל, נטען כי אחרי קבלת המכתב מרמב"ם השליך אותו החולה על השולחן, ואמר לאשתו "ואת אמרת לי שאני בריא!". באותו הלילה שם קץ לחייו. אשתו מצאה אותו בבוקר למחרת ללא רוח חיים בחצר הבית.

בתביעה נטען, כך נמסר בדיווח, כי בית החולים רמב"ם התרשל בכך שהצוות הרפואי היה מודע למצבו הנפשי הקשה של המטופל. המסר במכתב היה בהגדרה המשפטית "בשורה מרה", למרות שלמעשה הכיל מידע על נסיגה במחלה.

בפסק הדין כתב השופט ד"ר קליין: "מחקרים מצביעים על כך שלדרך מסירת המידע למטופל יש השפעה על המשך תפקודו ועל קבלת החלטותיו. כשנעשה שימוש במנוחים רפואיים שאינם ברורים לחולה, כשהאמת מטושטשת ומעורפלת, וכשיש חוסר תיאום בין המטפלים באשר לכמות ולסוג המידע שיימסר לחולה, נותר החולה מבולבל, חרד וכועס".

על מצבו הנפשי של החולה, שסבל מדיכאון לטענת התביעה, כתב השופט קליין : "מתוך חוות הדעת של המומחים בתיק עולה ברורות, שמצבו של המנוח הצריך התייחסות זהירה יותר מצד עובדי הנתבעת (רמב"ם). אני מוצא כי הצוות הרפואי היה מודע למצבו הנפשי הרעוע של המנוח. לדידי היה צורך של ממש למנוע את שיגור תוצאות המיפוי ישירות בדואר אל המנוח".

תגובת בית החולים רמב"ם כפי שנמסרה בדיווח: "קיבלנו את פסק הדין ואנחנו לומדים אותו כעת. יש לנו את כל הכוונה לערער על החלטת בית המשפט".

נושאים קשורים:  חדשות,  משרד הבריאות,  סרטן,  דואר,  רשלנות רפואית,  תביעה,  בית משפט השלום בתל אביב,  המרכז הרפואי "רמב"ם"
תגובות
 
12.10.2015, 17:33

הדיון המשפטי הוא סביב סעיף 18 לחוק זכויות החולה. הסעיף קובע כי "רשאי" רופא להימנע ממסירת מידע למטופל אם המידע עלול לגרום נזק גופני או נפשי חמור. המעניין הוא כי במקרים משפאיים אחרים בית המשפט העליון פרש הוראות חוק הכוללטת את המונח "רשאי" כ " חייב". כלומר... אם הנסיבות מלמדות על סיכון לנזק חמור חובה על הרופא להימנע ממסירת המידע. את האישור להחלטה יש לקבל מוועדת האתיקה של המוסד הרפואי. בהחלט פסק דין תקדימי אך זו ערכאה נמוכה ועוד נשמע בפלפולי ונפתולי המקרה

20.10.2015, 09:09

למיטב ידיעתי ברמב"ם יש בעיה ביכולת לכינוס ועדת האתיקה מאחר ויש להם בעיה בירוקרטית עם המשפטן ובשל כך הוועדה לא כונסה כמעט בכלל במעל-עשור האחרון. זה רק מכביד על האפשרות הטכנית של קיום סעיף 18 בהתאם לפרשנות שהעלית.

20.10.2015, 09:09

למיטב ידיעתי ברמב"ם יש בעיה ביכולת לכינוס ועדת האתיקה מאחר ויש להם בעיה בירוקרטית עם המשפטן ובשל כך הוועדה לא כונסה כמעט בכלל במעל-עשור האחרון. זה רק מכביד על האפשרות הטכנית של קיום סעיף 18 בהתאם לפרשנות שהעלית.

חבל על פסיקה אומללה שעלולה להחזיר אתנו שנים אחורה מבחינת יחסי רופא-מטופל. בקנדה (בניגוד לישראל) המערכת עדיין ארכאית ואין אפשרות למטופל להיכנס לתיק הבדיקות שלו באותו יום ולראות את התשובה. בארה"ב לעומת זאת יש מגמה גוברת והולכת של שיתוף המטופל בכל הנמצא בתיק הרפואי (כולל תיקים בבריאות הנפש). זה מביא להקפדה יתרה על הכתוב (במכתבים לפחות) . אין זה הגיוני שכל בדיקה של מטופל (צילום חזה?...סי טי? בדיקות דם?...) תעבור קודם ביקורת של הרופא לנסות להבין אם "המידע עלול לגרום נזק גופני או נפשי חמור"... הנזק בדחית המידע מהמטופל באופן גורף- תביא יותר נזק וזה הוכח במחקרים אחרונים בקבוצת Open notes (חפשו באינטרנט). שמירת המידע וחוסר שיתוף המטופל באופן גלוי ומלא רק מגבירה את חוסר האמון של המטופלים במערכת ולא תורמת להעצמה, שיתוף והשמת המטופל במרכז אלא הרופא במרכז...

אנונימי/ת
12.10.2015, 19:11

משפטנים מלומדים ככל שיהיו אינם מסוגלים להבין את עבודת הרופא

12.10.2015, 22:05

נכון מאוד, וזה כולל גם את השופטים...
ד"ר וידנפלד יעקב

אנונימי/ת
12.10.2015, 20:13

צודק השופט. בית החולים היה צריך לזמן את החולה ולהסביר לו את הממצאים ומשמעותם ולא לשגר את התוצאות בדואר, בודאי אם היה ידוע שהוא במצב נפשי קשה, אבל זה נכון לכל אדם..
לא צריך להסתיר מידע, אבל צריך למסור אותו בצורה נאותה ובהירה ותוך הסבר כולל על משמעותו ולא במכתב לקוני.

12.10.2015, 22:24

החלטה אומללה. פותחת פתח מפוקפק לרודפי בצע כסף.

13.10.2015, 00:20

החלטה אומללה המצטרפת לפסיקות קודמות של אותו שופט, אשר באופן חוזר קובע כי המערכת הרפואית תמיד אשמה בהתאבדות של אדם האחראי למעשיו.
יתר על כן, הסכום הגבוה משקף את "הלכת השנים האבודות", קרי החולים הפסיכיאטריים וחולי הסרטן, לולא התאבדו, היו ממשיכים לייצר הכנסות עוד שנים מרובות....

פסק דין מוגזם! אכן היה ניתן לנהוג אחרת אך זו דרכו של ארגון גדול יש גם טעויות
משתתפת בצער המשפחה!
מקווה שיהיה ערעור והעונש יופחת!
בן כה בתי החולים בגירעונות! רמב"ם ושיבא אוליי לא!

29.10.2015, 20:01

החחטה אומללה, מתנשאת ומיותרת של מי שלא מבין את קצה קצה של מערכת רפואית ויחסי מטופל - רופא.

אנונימי/ת
30.10.2015, 11:02

החלטה שגוייה מן היסוד המצביעה על ניתוק תהומי של שופט במערכת המשפט מהמציאות.
התביעה הובאה ע"י אשתו של המנוח ששיקרה והסתירה מידע מבעלה שאמור להיות מעודכן על שיפור במצבו ולא החמרה או ממצא קשה חדש ומכאן אחריותה היא לתיסכולו סערת הנפש וההתאבדות שאחריה. כיצד תתנהל המערכת אם כל תשובה של בדיקה תמסר בפגישה פנים רופא מול מטופל ומשפחתו? חשב השופט המלומד על התורים במרפאות החוץ? על החולה מקריית שמונה שיטולטל בדרכים כדי להגיע ללא צורך לרמב"ם ולהיות מבושר על שיפור נוסף במצבו? המרכז הרפואי רמב"ם חוייב בתשלום ענק שיילקח מתקציב התרופות? המכשור הרפואי? או תקן האחיות במוסד? זאת השופט המכובד לא קבע. ועם כל הכבוד, תוחלת החיים של המנוח הייתה כמה "עשרות שנים של עבודה יצרנית" שזה שכרה? פסיקה הזוייה שיש בה יותר נסיון של שופט להסב תשומת לב המערכת והציבור לעצמו מאשר להיטיב את הרפואה הציבורית בארץ.