חדשות

על חשיבות תיאום הטיפול עם הפסיכיאטר

להלן דוגמא הממחישה את חשיבות הקשר בין מתאם הטיפול לבין הפסיכיאטר והמשפחה

פסיכיאטריה (צילום: אילוסטרציה)
פסיכיאטריה (צילום: אילוסטרציה)

תיאום טיפול (Case Management) הינו משמעותי ביותר בשיפור איכות החיים של אנשים הלוקים בנפשם. שרשיו של תחום ניהול התיק בתחום בריאות הנפש החלו משנות ה-60 וה- 70. תיאום טיפול הינו פיתרון כוללני, הרואה את המערכת כולה ומעניק טיפול וליווי מקצועי רב-תחומי לאדם הזקוק לשירות. מתאם הטיפול מיישם תוכניות טיפול מקצועית אשר נבנית בשיתוף המשפחה וגורמי מקצוע נוספים תוך זיהוי צרכים, ניתוח אפשרויות טיפול ותאום הפעילות בין גורמי מקצוע המעורבים בטיפול, המטופל והמשפחה, עימם מתאם הטיפול נמצא בקשר שוטף.

דוגמא הממחישה את חשיבות הקשר בין מתאם הטיפול לבין הפסיכיאטר והמשפחה, מובאת להלן. תאור המקרה, החל מהפנייה ועד להשלמת הטיפול, ממחיש את שיתוף הפעולה המשמעותי עם הפסיכיאטר לצורך שיפור איכות חייו של רני (שם בדוי).

רני בן 22: "אני מבולבל, לא יודע מה לעשות, זרקו אותי משירות לאומי, הרבצתי למשהי, הזמינו משטרה ולא רוצים לקבל אותי חזרה. אני גם לא יודע אם אני רוצה לחזור לשם". כך תאר בפני רני את קשייו בפגישתנו הראשונה. משיחתי עם אחראית שירות לאומי עלה כי אחת הבנות אמרה: "גברים מדברים שטויות". רני לקח זאת באופן אישי ותקף אותה. "אני אפס, אני לא שווה כלום, כך זה היה לאורך כל השנים, אני לא מצליח בכלום ולא מסתדר עם אף אחד. תעזרי לי.......".

רני, בן בכור במשפחה בת שלושה ילדים, בעל אינטלגנציה גבוהה, עם הפרעת קשב וריכוז. בעבר אובחן על ידי פסיכיאטר כלוקה בדיכאון. לא נענה לטיפול תרופתי באופן סדיר. בגן, חווה אלימות קשה ומאז מצבו הלך והתדרדר. רני הפך מילד שקט ורגוע לילד אלים. מכיתה ה' עד ח' למד בבית ספר לחינוך מיוחד, למרות היותו מחונן, זאת לאור בעיות ההתנהגות הקשות שלו. לדבריו היה "ילד כאפות". בהמשך חזר למסגרת תיכון רגילה וסיים בגרויות. למרות-זאת, רני לא גויס לצבא בשל רקע נפשי והופנה לשירות לאומי.

פגשתי בחור מכונס וממורמר, משווע לעזרה. רני הפך יום ללילה. הלך לישון בשעה 3:00 לפנות בוקר וקם בשעה 12:00 בצהריים. לעיתים סבל מנדודי שינה. חווה לסירוגין תקופות של עלייה וירידה במשקל, חש עצבות ויאוש אשר לוו לעיתים בהתפרצויות כעס מילוליות. עיסוקו במרבית היום היה מחשב ופייסבוק. בסופי שבוע נהג לבלות עם קבוצת חברים. הקשר איתם היה שטחי, רני לא שיתף אותם במצוקותיו.

רני מאוד רוצה חברה, אך אף פעם לא הייתה לו. בו בעת, חשש ממחויבות. לדבריו, "הן מעצבנות" ומרגיש שאינו יודע ליצור קשר עם בנות. לא היה לו רישיון נהיגה ובבירור עמו הוא כעס והתעקש שאין לו צורך בכך. בשלב מסוים אמר שרוצה לסיים את הפגישה כי אין טעם לדבר. מטרותיו של רני בטיפול - למצוא עבודה ובהמשך ללמוד.

הוריו חמים ומסורים. האם באישיותה, מאוד מעורבת עם נטיה לדאגתנות-יתר. האב יותר פרקטי עם תפקיד של מארגן ומרגיע במשפחה. חרף זאת, מערכת היחסים עם הוריו הלכה והדרדרה לאור ציפיותיהם כי יצא לעבוד ולא ישב כל היום בבית. התסכול שלהם היה רב, שכן הכירו בפוטנציאל הלא ממומש שלו וחששו מהמשך הידרדרותו.

ברור היה לי כי:

  • רני בחור אינטלגנטי ויצירתי עם קשיים רגשיים מורכבים אשר לא אפשרו לו לממש את הפוטנציאל שלו. רני אימץ דפוס של תוקפנות או הימנעות בכל צומת וקושי בחיים.
  • רני מאוד רגיש פן יחשף. כאשר משוחחים על רגשות, תגובתו "הנה כבר עכשיו נעשה לי רע ואני רוצה לקום וללכת". לכן, סרב להפגש עם פסיכיאטר. תגובתי היתה: "נהיה מאוד רגישים לקצב שלך. תמשיך ותאמר לנו מתי לא נח לך".
  • היה לי חשוב להעביר לרני מסר כי אני מבינה אותו והולכת בקצב שלו. יחד עם זאת, ידעתי כי מתאם הטיפול והפסיכולוגית ידעו להתמודד עם קושי זה.
  • רני מתקשה בחשיבה על תחומי "האפור". קל לו יותר עם החלטות ב"שחור לבן". לדבריו, "אני לא רוצה להתלבט לגבי המשך שירות לאומי, זה יקח ממני אנרגיות, אני רוצה להחליט שלא מעוניין להמשיך שירות לאומי ואז אפנה אנרגיות וחשיבה על היום שאחרי". הוא העביר מסר של "תאמרו לי מה לעשות... והעיקר שלא אצטרך לחשוב, להרגיש ולהתלבט".
  • דימוי עצמי נמוך " אני טיפש מפגר".
  • סף תסכול נמוך מאוד כתוצאה מהאלימות והעלבונות הרבים שספג לאורך השנים. אך, הוא מבין כי דפוסי האלימות אשר שירתו אותו בעבר כילד לא יוכלו להימשך. כמבוגר, הוא יכול לשקול דפוסי התמודדות אחרים.

מטרות הטיפול ברני:

  • לאפשר היענות להפנייה לפסיכיאטר, לצורך הערכה ולפי הצורך - מתן טיפול תרופתי אשר יאפשר לו התמודדות קלה יותר עם האתגרים הרבים שעמדו בפניו ויקנו פניות רגשית לתהליך השיקום.
  • שינוי סדר-יומו (ער ביום ישן בלילה).
  • מציאת תעסוקה מתאימה עבורו.
  • קבלת קצבה ושיקום מקצועי על רקע בעיות קשב וריכוז ובשל קשייו הרגשיים. קיבל ליווי צמוד בביטוח הלאומי, כולל נוכחות שלי יחד עימו בוועדת הביטוח הלאומי וקשר שלי עם עו"ס שיקום של הביטוח הלאומי לצורך בחירת מקצוע.
  • עזרה בתחום הזוגי חברתי.
  • תאום הציפיות ושיפור הקשר עם הוריו, באמצעות הדרכה הורית. מצד אחד לתת לרני להתקדם בקצב שלו ומאידך, להחזיק את התקווה ולא להתייאש במצבים של אכזבות לאורך התהליך השיקומי.

התהליך שעברנו עם רני היה משמעותי ביותר ושיפר את איכות חייו. בתחילתו, שוחחנו עם רני על תפיסת עולמנו המקצועית, המורכבת משלוש צלעות החשובות בשיקום וחזרה לאיכות חיים טובה: טיפול תרופתי, עשייה פרקטית במציאות חיי המטופל והבנת העולם הפנימי רגשי כמנוע להתנהלות היומיומית. ליווינו את רני לפגישה משותפת עם הפסיכיאטר, איתו יש לנו קשרי עבודה הדוקים. המעטפת הטיפולית-שיקומית ושיתוף הפעולה בינינו הרגיעו את רני. בסוף הפגישה הביע זאת באמירה: "אני מרגיש שאכפת לכם ואני יכול לסמוך עליכם". רני שיתף פעולה עם הטיפול התרופתי שרשם הפסיכיאטר. לאורך כל התהליך השיקומי נשמר עם הפסיכיאטר קשר לגבי מצבו הנפשי, שלעתים הידרדר והיה צורך בפגישות נוספות עם הפסיכיאטר.

הפגישות של הפסיכולוגית ממרכז שיא עם רני נערכו בתחילת הקשר בביתו. זאת, מאחר ונמנע מלצאת את הבית. בהמשך, הפגישות נערכו בבית קפה קטן ואינטימי ליד הבית, על פי בחירתו. המסר שאנחנו מעבירים בדרך טיפול זו הוא כי השינויים האמיתיים קורים בחיים האמיתיים ולא בין כתליה של הקליניקה. תכני הפגישות היו בחלקם פרקטיים. כמו, לחפש באינטרנט מקומות עבודה, תחומי-לימוד ומורי נהיגה. הפסיכולוגית אף ליוותה את רני לראיון עבודה והיתה שם בשבילו בסיום הראיון, כדי לשוחח על שעבר עליו. חלק מהפגישות כללו תכנים רגשיים, מחשבות והתלבטויות. זה שימש מקום בטוח, בו רני יכול היה להעלות את שעל ליבו ללא חשש לביקורת. יחד-עם-זאת, עם התפתחות הקשר, הפסיכולוגית בטאה את תסכולה מול חשיבתו התבניתית והנוקשה בנושא העבודה, כמו "אני בחיים לא אמצא עבודה שאני אוהב, חייבים לעבוד רק בעבודה שאוהבים, אף אחד לא באמת אוהב את מה שהוא עושה". ניסיון להפגיש את רני עם אנשים שאוהבים את עבודתם לא נשא פרי. רני מאוד הקשיב לה ולהגיון שבדבריה. ביטוי תסכול, מסוג זה, של איש טיפול, נעשה כאשר אנחנו מרגישים שהקשר מספיק משמעותי ולא תיווצר חווייה של ביקורת ואי-קבלה.

לתפיסתנו, השילוב בין עבודה פרקטית לבין עבודה רגשית, היא זו המניבה תוצאות מיטיבות ושיפור משמעותי בתפקוד. רני עבד בשני מקומות עבודה (שסודרו לו על ידי בני משפחה), אך סיים אותם עקב חוסר שביעות רצונו. התלבט רבות סביב הנושא התעסוקתי. מצד אחד הבין כי צריך לעבוד, אך לא ממש רצה לעבוד. רני לא האמין כי יכול למצוא עבודה שירגיש בה סיפוק. בידיעת ההורים ובתיאום איתו החלטנו כי המטרה היא למצוא עבודה בה יהיה לו טוב.

כאשר ירד לחץ ההורים והלחץ הפנימי שלו למצוא מהר עבודה, פניתי לביטוח הלאומי לצורך קבלת קצבת נכות (קיבל 20 אחוז המקנים שיקום מקצועי) ונמצאה לרני עבודה בה הוא מאושר. רני כיום מטפל בהוסטל של נערים מוגבלים. רני מוערך מאוד על ידי המעסיק וחושב להמשיך וללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה. אנחנו מאמינים כי הוא מסוגל לעמוד בכך.

רני אף חווה, בהמשך לטיפול, קשר זוגי משמעותי אשר חיזק את בטחונו העצמי. בקשר זה הצליח להביע את רגשותיו באופן אוטנטי מבלי לחוש פגיע וחשוף. בהמשך, רני הוציא רישיון נהיגה וקנה רכב המאפשר לו דרגת חופש רבה ותחושת בגרות ועצמאות.

חלק משמעותי מתהליך ההתקדמות, היה תוצאה של פגישות מסודרות של מנהל התיק עם ההורים לצורך הדרכת הורים. רני הבין כי להורים אין קשר עם הפסיכולוגית שלו, אלא רק עם מנהל התיק. כך, חש בטוח כי הקשר שלו עם הפסיכולוגית הוא ללא התערבות והשפעה של ההורים. יחד עם זאת, גם ההורים קבלו מענה למצוקותיהם ולהתלבטויותיהם.

דרך העבודה של שיתוף פעולה עם המשפחה, עם פסיכיאטר ועם גורמים רלוונטיים בקהילה, מאפשר שיקום אופטימלי. אף למטפל יש תמיכה בכך שקיימת דרך להתייעצות ולשיתוף וקיימת אצלו תחושה שאינו מתמודד עם המקרה לבד. סביבה תומכת זו הינה קריטית להצלחת הטיפול, בפרט במקרים מורכבים.

- יהודית קדם פרידמן MSW, מייסדת ומנהלת מרכז שיא לטיפול במתבגרים ומבוגרים עם קשיים רגשיים, נפשיים אספרגר, רצף אוטיסטי, לקויות למידה מורכבות.

- ד"ר רון קדם, יועץ המרכז.

נושאים קשורים:  חדשות,  סיפור מקרה,  תיאום טיפול,  שיתוף פעולה,  קשר מטפל-מטופל,  מרכז "שיא"
תגובות