הסיכון בטווח הארוך לפתח סרטן בקרב מטופלים המקבלים טיפול עבור מחלת וגנר (granulomatosis with polyangiitis) לא הוגדר בעבר.
עוד בעניין דומה
מחקר זה נערך במטרה להעריך את הסיכון לסרטן בשלב מוקדם ומאוחר בקרב 293 מטופלים שאובחנו עם מחלת וגנר בשנים 1973-1999, אשר היו תחת מעקב עד שנת 2010.
היארעות מחלת הסרטן בעוקבת מטופלים זו הוערכה על בסיס מרשם הסרטן הדני (Danish Cancer Registry) והושוותה לזו של האוכלוסייה הכללית, על ידי חישוב יחסי ההיארעות המתוקננים (standardized incidence ratios - SIRs).
תקופת המעקב נמשכה בממוצע 9.7 שנים. במהלך תקופה זו אובחנו 73 מקרים של סרטן, מתוכם 30 מקרים של סרטן עור שאינו מלנומה (non-melanoma skin cancers - NMSC) ו-11 קרצינומות בשלפוחית השתן.
ההיארעות הגבוהה של NMSC נצפתה החל משנת המעקב השנייה והלאה, עם SIR של 7.0 עבור מקרים שאובחנו 20 שנה ויותר לאחר אבחון מחלת וגנר.
ההיארעות של סרטן שלפוחית השתן עלתה לאחר 5-9 שנים (SIRי 5.3), 10-14 (14.4) ו-15-19 שנים (10.5). ההיארעות של לוקמיה מיאלואידית עלתה באופן מובהק לאחר 5-9 שנים (SIR 23.9).
העלייה בהיארעות של NMSC, סרטן שלפוחית השתן ולוקמיה מיאלואידית נצפתה בקרב מטופלים שנחשפו לציקלופוספאמיד (Cyclophosphamide - Endoxan) במינון מצטבר הגבוה מ-36 גרם, בעוד ש-NMSC היה סוג הממאירות היחיד שנצפה בהיארעות גבוהה בקרב מטופלים שנחשפו לציקלופוספאמיד במינון נמוך. מנגד, מטופלים שלא נחשפו לציקלופוספאמיד לא היו בסיכון מוגבר באופן מובהק לפתח סרטן.
מחקר זה הראה, כי מחלת וגנר קשורה להיארעות גבוהה של סוגי ממאירויות ספציפיים בעקבות נטילת תרופות קונבנציונליות. מטופלים אלו נמצאים בסיכון גבוה מאוד לפתח NMSC וקרצינומה בשלפוחית השתן שנים רבות לאחר תחילת הטיפול.