מחלת הפרקינסון, הנגרמת כתוצאה מדגנרציה סלקטיבית של נוירונים דופמינרגיים במוח התיכון, היא הפרעת התנועה השכיחה ביותר, המשפיעה על 1%-2% מהאוכלוסייה הבוגרת מעל גיל 65 שנים. מעריכים כי כ- 10 מיליון אנשים בעולם סובלים ממחלה פרוגרסיבית זו.
עוד בעניין דומה
טיפולים המצויים כיום, אינם מאטים את התקדמות המחלה, כי אם מטפלים בתסמינים שלה, ומאבדים מיעילותם בחלוף הזמן, ככל שהמחלה מתקדמת. לכן ישנו צורך אמיתי בפיתוח תרופות משנות מהלך.
הרצפטור Nurr1 בעל תפקיד בהתפתחות ובאחזקה של תאי עצב במוח התיכון וכן הוא מגן עליהם מפני מוות מושרה דלקת. בשל תפקידו זה, סברו החוקרים כי הוא עשוי להוות מטרה טיפולית בחולי פרקינסון.
החוקרים סקרו את המבנה המולקולרי של קרוב ל- 1,000 תרופות, שכבר אושרו על ידי ה- FDA, כדי לבחון האם יוכלו להיקשר לרצפטור.
הם מצאו שהתרופות נוגדות המלריה אמודיאקווין וכלורוקווין בעלות מבנה כימי שיאפשר קישור לרצפטור, וכן מצאו כי תרופות אלו, באמצעות היקשרות לאתר קישור הליגנד ברצפטור, מעוררות את תהליך השיעתוק ברצפטור. תרופות אלו הפעילו מצד אחד גנים שחשובים לתפקוד של המוח התיכון הדופמינרגי, ודיכאו ביטוי של גנים מעודדי דלקת בתאי המיקרוגליה מצד שני.
בחולדות מודל למחלת הפרקינסון, תרופות אלו שיפרו חסכים התנהגותיים, מבלי לגרום לתופעות לוואי של דיסקינזיה, כפי שגורמות תרופות אחרות שמשמשות כיום לטיפול בחולי הפרקינסון.
מחקר זה מספק הוכחה שהרצפטור Nurr1 עשוי להיות יעד מבטיח לפיתוח טיפולים עתידיים מבוססי מנגנון, למחלת הפרקינסון.
מקור:
Kim C-H, Han B-S, Moon J, et al. Nuclear receptor Nurr1 agonists enhance its dual functions and improve behavioral deficits in an animal model of Parkinson’s disease. PNAS. 2015;112(28):8756-2761.
למאמר המלא - לחץ/י כאן
ערכה: ד"ר שירי אלפרט