דעות

תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים - צעד שנוי במחלוקת

בין אם תרופות מאריכות חיים או מצילות חיים ייכנסו לביטוחים המשלימים, הדבר בכל מקרה יישקף את התנערות המדינה מאחריותה כלפי החולים ואת המשך הגדלת הפער בין הפרטי לציבורי בבריאות

"העיקר הבריאות!" הפשטות שבמשפט יומיומי זה היא גם הבסיס להבנת עיקרון יסוד בכלכלת הבריאות, שלפיו במצבי חולי, ובטח כשמדובר במחלות או במצבים מסכני חיים, אנשים יקריבו את כל נכסיהם, ממונם ועתידם - העיקר הבריאות.

לעתים הקרבה זו תיעשה לכאורה נגד כל היגיון (יחסי סיכוי־סיכון), כשבפועל כל מה שהאדם החולה קונה במחיר עמל חייו מסתכם בתקווה לא מציאותית לחיים בריאים יותר. תקווה זו מתנפצת לא אחת, ולאחר מותו של החולה נשארים בני המשפחה גם עם האובדן - וגם ללא נכסים או ביטחון כלכלי.

לא פלא שמתחזקת הקריאה למהלך שיחזיר את האפשרות להציע במסגרת הביטוחים המשלימים גם את התרופות מצילות או מאריכות החיים

על רקע זה, ובמציאות שבה חולים רבים (חולי סרטן, אך לא רק) קורסים תחת נטל ההוצאה הכלכלית במימון טיפולים או תרופות שאינן בסל הבריאות, לא פלא שמתחזקת הקריאה למהלך שיחזיר את האפשרות להציע במסגרת הביטוחים המשלימים גם את התרופות מצילות או מאריכות החיים שאינן כלולות בסל הבריאות. זהו מהלך שנוי במחלוקת. המתנגדים לו וגם התומכים בו מצוידים בטענות כבדות משקל.

כיום, מעצם העובדה שנאסר על קופות החולים להציע בביטוחים המשלימים גם כיסוי לתרופות מצילות או מאריכות חיים, נוצר יתרון שיווקי מובנה לטובת חברות הביטוח המסחריות. אחד הביטויים ליתרון זה הוא ששיעור ניכר (40%–50%) מהציבור מחזיק גם בביטוח משלים וגם בביטוח מסחרי.

זהו יתרון שבמידה רבה של צדק קופות החולים מבקשות לבטל. לטענתן, המשמעות הכספית של הכנסת תרופות מאריכות או מצילות חיים לביטוחים המשלימים מסתכמת בתוספת פרמיה בגובה שקלים בודדים בלבד בחודש (5–7 שקלים למבוטח).

עם זאת, נדמה כי חישוב אקטוארי זה, שאולי נכון למצב כיום, אינו משקף שני פרמטרים קריטיים, שבעקבותיהם הפרמיה על הביטוח המשלים עלולה לזנק. האחד הוא המציאות הרפואית המתפתחת ביחס לעלויות הגדלות והולכות של תרופות וטכנולוגיות; והשני — הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שבהן נקבע כי "השירותים שבתוכנית יינתנו אך ורק במסגרת המקורות שנגבו לעניין זה ממי שהצטרף לתוכנית", וכי "קופת החולים תיתן את שירותי הבריאות הנוספים במסגרת התוכנית באופן שהוצאותיה השנתיות לא יעלו על הכנסותיה מתשלומי העמיתים".

מכאן, כשמצד אחד קיימת הוצאה כספית אדירה, ומצד שני החוק מחייב את קופת החולים להפעיל את הביטוח המשלים בשיטה של קופה סגורה (אסור לביטוח המשלים להיות גירעוני), קיימים שלושה תרחישים אפשריים:

1. לצד עלייה בשימושים (מספר המטופלים) ועלות הטיפולים (עשרות עד מאות אלפי שקלים למטופל בשנה), צפויה עלייה הדרגתית, עקבית ומשמעותית בפרמיה שתיגבה בעתיד מכל מבוטח.

2. לאור הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי והחובה לעמוד ביעד תקציבי שנתי (קופה סגורה), צפוי מהלך של פינוי מקורות באמצעות הוצאת שירותים שנתפשים כפחות חשובים — כלומר, דילול הביטוח המשלים.

3. לא כל תרופה מאריכה או מצילת חיים שאינה בסל הבריאות תמומן על ידי הביטוח המשלים, או שהמימון יהיה לתקופת זמן מוגבלת ויחסית קצרה (סבב טיפולי אחד או שניים). בפועל, עשוי להיווצר כיסוי ביטוחי חלקי, שיעודד ויחזק את מגמת כפל הביטוחים (משלים ומסחרי).

בין אם תרופות מאריכות חיים או מצילות חיים ייכנסו לביטוחים המשלימים ובין אם לא - דיון זה ממחיש את התנערות המדינה מאחריותה כלפי החולים ואת המשך הגדלת הפער בין הפרטי לציבורי בבריאות, וכפועל יוצא מכך — את הגדלת יוקר המחיה בתחום הבריאות.

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "דה-מרקר"

נושאים קשורים:  דעות,  ביטוחים משלימים,  ביטוחים פרטיים,  סל התרופות,  משרד הבריאות,  יוקר המחייה,  הוצאה פרטית על בריאות,  תרופות
תגובות
 
29.08.2015, 14:52

בעידן שבו, כדי לחסוך הוצאות כנראה, מאפשרים לרופאי משפחה להיות אחראים על כמות הולכת וגדלה של מטופלים בקהילה, שבו חוסכים בבדיקות B12, בתרביות שתן ובעקירת שיניים רקובות בגלל העלות, שבו הזמינות של אחיות בחדר המיון אינה מספקת, ושבו חוסכים בתקציב של קמפיינים למניעת שימוש מזיק באלכוהול, טבק, כדורי שינה וסמים אחרים... בעידן כזה יש מקום לחשוב גם על הימנעות מהוצאות מופרזות על תרופות שהכינוי "מצילות חיים" הודבק אליהן באופן שנוי במחלוקת. הכוונה גם לתרופות הביולוגיות, שהתועלת שלהן היא גבולית עד כדי כך שלא נכנסו לסל-התרופות (ושבאופן מטריד, הציבור לא מודע לתופעות הלוואי הקשות שלהן).