שביתת הרעב של העציר המנהלי מוחמד עלאן הביאה אותו אל סף מותו. למרות החוק, שאושר בכנסת ב-30 ביולי השנה, המתיר הזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים אם נשקפת סכנה לחייהם, מוחמד עלאן לא הוזן בכפייה עד שמערכות גופו קרסו והוא איבד את הכרתו.
עוד בעניין דומה
רופאי בית החולים סורוקה כיבדו את סירובו לקבל מזון, לכן הועבר לבית החולים ברזילי שהוא מוסד ממשלתי ושם הונשם וניתן לו עירוי נוזלים ובתוכו ויטמינים וחומרים אחרים החיוניים לשמירה על חייו. נותרה עמימות מכוונת לגבי החומרים שניתנו בעירוי. האם כללו חלבונים חיוניים ושומנים המרכיבים הזנת-על. האם יש לקרוא לפעולות אלה הזנה בניגוד לרצונו של החולה, זו שאלה שהתשובות לה שונות לפי עמדתו של המשיב.
כללי האתיקה הרפואית ברורים מאד. הצוות הרפואי בברזילי היה מנוע מלטפל בשובת הרעב אלא אם, בשלב כלשהוא, הוא הביע הסכמה לצורת טיפול זו
כללי האתיקה הרפואית ברורים מאד. הצוות הרפואי בברזילי היה מנוע מלטפל בשובת הרעב אלא אם, בשלב כלשהוא, הוא הביע הסכמה לצורת טיפול זו. פוליטית, נוצלה אי וודאות לגבי החלטתו של שובת הרעב. כשהיה חסר הכרה ונעדר יכולת התנגדות, נעשו הפעולות הרפואיות הנדרשות על מנת לשמור על חייו.
אין לקנא ברופאי בית החולים ברזילי המתמודדים עם דילמה קשה מאד אך אין ספק שהופרו,לגבי עציר זה, כללי האתיקה הרפואית, כפי שנוסחו באמנת טוקיו ב-1975, עדכנו באמנת מלטה מ-1991 ואומצו על ידי הרוב המכריע של איגודי הרופאים בארצות הנאורות.
האמנה אוסרת במפורש כל צורת הזנה של שובת רעב בניגוד לרצונו. כמו כן, האמנה כוללת הנחיות המחייבות לשמור, לגבי שובת הרעב, על כללי החיסיון הרפואי אלא אם נתקבל ממנו אישור לפרסם את הנתונים הרפואיים. לכן ההודעות הפומביות על מצבו של מוחמד עלאן, הנמסרות מדי פעם, גם הן הפרה של כללי האתיקה הרפואית ומשרתות את האינטרס הפוליטי. בזמן ששורות אלה נכתבות עדיין לא ברור אם מוחמד עלאן נגמל מהנשמה (ראו עדכון)
הגמילה אינה פשוטה כיון ששרירי הנשימה שלו מדולדלים וחלשים מאד עקב מחסור ממושך בחלבונים. אם יתעורר וישוב להכרה ויביע התנגדות להמשך הטיפול, ימיו ספורים.
בין שהממשלה תיכנע לדרישותיו ותשחרר אותו ובין שתתעקש ותגרום, בעקיפין, למותו, ההפסד כולו הוא של הממשלה - ושל כולנו
פוליטית, החוק להזנה בכפיה של אסירים ביטחוניים הוא מסמך הסותר לא רק אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן אלא את חוקי המדינה עצמם בראשם את חוק זכויות החולה מ-1996, המחייב הסכמה מדעת לכל טיפול רפואי, ואת חוק כבוד האדם וחירותו מ 1994, האוסר על אפליה. חוק המתיר להפר חוקים אחרים רק לגבי תת-קבוצה מוגדרת של אנשים הוא אוקסימורון מבחינה אנושית, הגיונית וסטטוטורית. העובדה שכל 46 חברי הכנסת ממפלגות הקואליציה, שהיו נוכחים, הצביעו בעד החוק ולא נמצא אפילו נמנע אחד, זורה אור נוגה מאד על חופש המחשבה של נבחרי העם.
הממשלה הבריטית כיבדה את רצונם של שובתי הרעב, חברי המחתרת האירית, ולא הורתה על הזנה בכפיה. היא גם לא נענתה, אפילו חלקית, לדרישותיהם. עשרה מהם נפטרו במהלך 1981. מספר מתנגדי משטר בקובה נפטרו לאחר שביתת רעב ממושכת. ספק אם ממשלת ישראל תעמוד בסירובה לשחרר את העציר ובכך תאפשר את מותו.
יש להודות בצער כי הסיבות לשמור על חייו של עציר זה אינן ממניעים הומניטאריים אלא משיקול פוליטי שלא להפוך אותו לסמל. להערכתי, הוא עצמו כבר חצה את נקודת האל-חזור מבחינה נפשית וספק רב אם יירתע לאחר שכבר היה על סף עולם האמת. גם הממשלה איחרה את המועד. בין שתיכנע לדרישותיו ותשחרר אותו ובין שתתעקש ותגרום, בעקיפין,למותו, ההפסד כולו הוא של הממשלה - ושל כולנו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
